זוכרות - אללַג'וּן

אללַג'וּן

מידע

מחוז: ג'נין

מספר תושבים 1948: 1280

תאריך כיבוש: 30/05/1948

יחידה כובשת: הגדוד הרביעי של חטיבת גולני

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר שכן על גבעה קטנה בקצה הדרום-מערבי של מרג' אבּן עמר [עמק יזרעאל], על שתי גדותיו של ואדי אל-לג'ון [נחל קיני], וגבל מדרום וממערב בהר הכרמל; ג'נין שכנה 16 ק"מ מדרום-מזרח. הכפר נבנה על אתר בו הוצב ליגיון רומי לאחר דיכוי מרד בר כוכבא בשנת 130 לספירה. המקום נודע בשם לֶג'יוֹ, ונעשה לעיר אחרי עזיבת הליגיון במאה השלישית לספירה. העיר עברה לשליטה ערבית בתחילת הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה, נתפסה בידי הצלבנים ונכבשה מידיהם בידי סֿלאח אל-דין ב-1187. ב-1596 כבר שכן הכפר אל-לג'ון במקום וחיו בו 226 תושבים. נראה שהכפר ננטש עם השנים, שכן במחצית המאה ה-19 הכפר לא היה קיים במקום. בסוף אותה מאה החלו תושבים מאֻם אל-פָחֶם השכנה לעבור למקום על-מנת להשתמש באדמותיו, ובהדרגה התיישבו בו. בתקופת המנדט הבריטי עברו לכפר תושבים נוספים מאֻם אל-פָחֶם, כתוצאה מרדיפתם בידי הבריטים בשל השתתפותם במרד של 1936-39. כתוצאה מכך הואצה התפתחותו הכלכלית של הכפר, הוא התרחב וכלל שלושה רבעי מגורים. ב-1931 התגוררו בכפר 857 תושבים, רובם מוסלמים, ב-162 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,103 ואדמותיו השתרעו על 77,242 דונם. היו בכפר שני מסגדים, שוק, מרכז בריאות, חאן וחנויות רבות. בית-ספר הוקם בכפר ב-1937, ולמדו בו 83 תלמידים ב-1944. תושבי הכפר עסקו בגידול דגנים, ירקות והדרים. הם הפעילו שש טחנות-קמח במי המעיינות והואדיות הסמוכים. הממצאים הארכיאולוגיים שהיו במקום נעלמו כמעט ללא תיעוד; רוב השרידים נערמו על מנת לאפשר עיבוד חקלאי במקום.

לפי ה'ניו יורק טיימס', הכפר הותקף ונכבש כבר באמצע אפריל, בסמוך לקרב על משמר-העמק. ילדים ונשים פונו אז מהכפר ו-27 בניינים פוצצו בו בידי ההגנה. ככל הנראה צבא השיחרור הערבי שב והשתלט על הכפר, עד לכיבושו הסופי ב-30 למאי 1948 בידי הגדוד הרביעי של חטיבת גולני, אחרי "טיהור" עמק בית-שאן. יתכן שהגדוד גירש את תושבי הכפר, כפי שעשה במקומות אחרים.

ב-1949 הוקם על אדמות-הכפר הישוב יוסף קפלן, ששמו שונה לאחר מכן לקיבוץ מגידו, כחצי קילומטר מצפון-מזרח לאתר-הכפר. ממבני-הכפר נותרו כיום מסגד-האבן, טחנת-קמח אחת, מרכז-הבריאות של הכפר, ומספר בתים הרוסים למחצה. המסגד הוסב לנגריה ואחד מהבתים הפך ללול. בית הקברות של הכפר נותר, אך סובל מהזנחה. באדמות שמסביב גדלות שקדיות, חיטה ושעורה, ומצויים מכלאות בעלי-חיים, צמחי מספוא ומשאבת מים אשר הותקנה במעיין עין אל-חג'ה. האיזור כולו מגודר היטב והכניסה אליו חסומה.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 334-337

מידע ממקורות נוספים:

על-פי PalestineRemembered.com נלחמו בצד הכפר גדוד ירמוך של צבא השיחרור הערבי, כמה אנשי מיליציה פלסטינים מקומיים וכמה חיילים של הצבא העיראקי (http://www.palestineremembered.com/Jinin/al-Lajjun/index.html)

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,279 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 56).

לפי אנציקלופדיה מפה אתר הכפר נקרא כיום חורבת כפר עוֹתְנַי, כשמו של האתר הקדום ששכן במקום (אנציקלופדיה מפה, 2000, 4: 153).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך יער מגידו של קק"ל (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

תמונות

סרטונים

ערב עיון בחיפה "זכות השיבה ומשמעות השיבה"

עמותת זוכרות ארגנה ערב עיון על זכות השיבה של הפליטים והעקורים הפלסטינים.

פאנל: שיבה עכשיו! מודלים מקומיים (חלק 1)

הכנס הבינלאומי השלישי לשיבת הפליטים הפלסטינים

זיכרון ושיבה - תכנון שיבה לכפר אללג׳ון

פרויקט עֻדנא (שבנו)

טקס סיום פרויקט עֻדנא והצגת מודלים של שיבה

במהלך השנה (2015) עבדו 9 קבוצות שונות של צעירים פלסטיניים מתוך מדינת ישראל על גיבוש רעיונות ליישום השיבה שלהם לכפריהם שמדינת ישראל גירשה את תושביהם, הרסה את בתיהם ומנעה מהם לשוב.