מידע

מחוז: אלקֻדְס (ירושלים)

מספר תושבים 1948: 280

תאריך כיבוש: 01/04/1948

יחידה כובשת: יחידות בהגנה

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר שכן בגובה 660 מטרים על גבעה מוארכת מוקפת ואדיות, 9.5 ק"מ ממערב לירושלים, ונזכר לראשונה בכתובים בסוף המאה ה-19. ב-1931 נמנו בכפר 177 תושבים ב-41 בתי-אבן, וב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-240, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 2,979 דונם, מהם 951 אשר נרכשו בידי יהודים. היו בכפר חנויות קטנות. תושבי הכפר נטעו עצי זית, כרמים ודגנים והשקו את יבוליהם במים ממעיינות הכפר. מעיין שנבע בצידו המזרחי של הכפר סיפק מי שתייה. צמחי בר גדלו למרגלות המורדות.

ממועד כיבוש הכפר בתחילת אפריל 1948 עולה שהוא נכבש במהלך מבצע נחשון, שלפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס היווה "נקודת מפנה בתולדות המלחמה", כמבצע הראשון "שמטרתו היתה לטהר אזור שלם, ולתמיד, מכפרים ערביים ומכפרים ערביים עוינים בפועל או בכוח" [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 156]. המבצע התקיים בין 15-6 באפריל 1948 עם שלושה גדודים (1,500 לוחמים) של ההגנה ופלמ"ח, שפשטו הכפרים שמשני צידי הדרך הראשית מתל-אביב לירושלים. לפי מוריס, תושבי הכפרים ברחו מהם לפני כיבוש כפרם או במהלכו. ממיקומו ניתן להסיק שבית נקובא נכבש ככל הנראה באותה עת בה נכבשו הכפרים אל-קסטל וקַאלוּנְיָא, ששניהם נהרסו כליל זמן קצר אחרי כיבושם.

על חורבות הכפר הוקם [מושב] בית נקופה ב-1949. חלק מבתי הכפר משמשים כיום כבתי-מגורים או כאורוות, ואבנים מהריסות הכפר משמשות כמדרגות לכניסות לבתים יהודים חדשים. עצי שקד וזית ושיחי צבר מכסים את אתר הכפר. כפר ערבי חדש ששמו אף הוא בית נקובא הוקם ב-1962 מדרום לאתר-הכפר המקורי, וכמה פליטים מהכפר הישן הורשו לגור בו. בית הקברות של הכפר הישן שוכן חצי ק"מ מדרום אתר הכפר, ותושבי הכפר החדש משמרים אותו.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 277-278

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 278 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52).

 

תמונות

אחר