מידע
מחוז: יאפא
מספר תושבים 1948: 2240
תאריך כיבוש: 30/03/1948
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: תל ברוך (היום חלק מתל אביב)
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: שכונות צפוניות של תל אביב (רמת אביב, נוה אביבים, תכנית ל', אפקה, מעוז אביב, הדר יוסף, נאות אפקה, רמות צהלה, שיכון דן, ישגב)
רקע:
הכפר נבנה על גבעת אבן-חול, 800 מטרים מצפון לנהר אל-עוג'ה [הירקון] וכ-2.5 ק"מ מחוף-הים; יפו שכנה 8.5 ק"מ מדרום-מערב. הכפר נקרא על-שם איש-דת מקומי שאתר מקודש לזכרו הוקם בכפר. ב-1931 התגוררו בכפר 1,154 תושבים ב-273 בתים וב-1944-45 עלה מספרם ל-1,930, כולם מוסלמים. אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 15,972 דונם, מהם 3,545 אשר נרכשו בידי יהודים. בתחילה בנו התושבים את בתיהם מלבני בוץ וקש, ועם עליית הכנסתם מייצוא הדרים שגידלו החלו לבנות בתים מאבן ומלט. בבית-ספר יסודי לבנים שהוקם בכפר ב-1932 נכלל שטח ללימוד חקלאות, וב-1941 למדו בו 232 תלמידים; בית-ספר לבנות נפתח ב-1943 עם 56 תלמידות. בנוסף להדרים, גידלו תושבי-הכפר גם בננות ודגנים, אותם השקו ממי נהר אל-עוג'ה וממספר רב של בארות.
אל-שֵיח' מֻוַנִּס והכפר הסמוך לו, אבּו כִּשכְּ, שכנו על גבול תל-אביב ונקבעו כיעדים למתקפה כבר בשלב מוקדם של המלחמה. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טוען כי פינוי האזור שמצפון לתל-אביב הואץ על-ידי פעולות האצ"ל באזור. לוחמי האצ"ל הפרו הסכם הפסקת-אש בין ההגנה לתושבי אל-שֵיח' מֻוַנִּס, חדרו לכפר במארס 1948 וחטפו חמישה ממנהיגיו. ההתקפה הביאה לבריחה נרחבת של אנשים מאזור החוף, בהם כנראה גם תושבי הכפר. הכפר נפל בידי הכוחות הציוניים לפני תום המנדט הבריטי ב-15 במאי 1948. באותה עת שלטו הציונים בכל אזור-החוף שבין חיפה לתל-אביב.
על אדמות-הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. מספר בתים נותרו באתר-הכפר וגרות בהן משפחות יהודיות. באתר פזורים גלי-אבנים מהבתים ההרוסים וצומחים בו עשבים שוטים. בית-הקברות מוזנח ומגודר. האדמה שמסביב, שמצויה בתחום העירוני של תל אביב, מכוסה ברובה בבניינים ובאתרי-בנייה, ובחלקה מעובדת. אוניברסיטת תל-אביב שוכנת על אדמת-הכפר.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 259-260
מידע ממקורות נוספים:
לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, תושבי הכפר התנגדו לכניסת כוחות לוחמים ערבים לשיח' מואנס. לדבריו, בדצמבר 1947 או בינואר 1948 נערכה בפתח-תקווה פגישה בין נציגי ההגנה לבין מוח'תארים של מספר כפרים, בהם אל-שֵיח' מֻוַנִּס, במהלכה הביעו האחרונים את רצונם בשלום. יוזמה זו נענתה בידי היהודים, שביקרו באל-שֵיח' מֻוַנִּס ובכפרים נוספים, וביקשו מתושביהם להשאר ולקבל את הגנת היהודים ואת מרותם (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 62). מוריס מוסיף שתושבי הכפר נמלטו ממנו ב-30 במארס, בעקבות חטיפת מנהיגיו (שם, 81).
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,239 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52)).
לפי אנדי יחזקאל, ב-20 במארס 1948 החלו יחידות מגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני לכתר את הכפר ולתפוס בתים בשוליו. התושבים החליטו לעזוב את הכפר, בו שרר באותה עת מחסור במזון ובדלק. במקביל, ניסה ראש עירית תל-אביב, ישראל רוקח, למנוע את עזיבת התושבים ולהביא להפסקת פעילות לח"י נגד הכפר. עד ה-23 במארס כבר שוחררו המנהיגים החטופים – שלדברי יחזקאל נחטפו בידי הלח"י -- ושבו לכפר, שתושביו הוסיפו לעזבו לכיוון קלקיליה. ב-30 לחודש הכפר כבר היה ריק. בראשית אפריל 1948 נכנסו כ-200 משפחות יהודיות להתגורר בבתי-הכפר הנטושים, ובחלק אחר של הכפר הוקם מחנה צבאי. כיום כוללות אדמות-הכפר את רוב השכונות של תל-אביב שמצפון לירקון, ושטחים נוספים מדרום לירקון באזור בני-ברק וקרית-אריה. אוניברסיטת תל אביב-הוקמה ממש מצפון לכפר, שאדמותיו כוללות גם את אזור מלון רמת-אביב, מוזיאון-הארץ, גני-התערוכה, פארק הירקון, איזור-התעשיה שליד קרית עתידים, אזור קניון איילון ברמת גן ותחנת-הרכבת של בני-ברק. הכפר עצמו הפך לשכונת-עוני תל אביבית ששימרה את השם הערבי המקורי, ובהמשך פונתה ברובה בידי אוניברסיטת תל-אביב. כיום נותרו מהכפר בתים בודדים, בהם "הבית הירוק" ששופץ ומשמש כמרכז-אירועים יוקרתי של האוניברסיטה. מבנה אחר משמש כמועדון ספורט ברחוב לבנון. מדרום לכפר נותרו שרידים מבית-הקברות (לחץ\י כאן).
תמונות
סרטונים
חוברות
אחר
פרסומים
אירועים אודות האתר
סיורים לאתר
פעילויות אודות האתר