זוכרות - אלרֻוֵיְס

אלרֻוֵיְס

מידע

מחוז: עַכָּא (עכּו)

מספר תושבים 1948: 380

תאריך כיבוש: 16/07/1948

יחידה כובשת: הגדוד ה-7

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר שכן על האתר הצלבני קַרֶבְּליֶה, 12 ק"מ מדרום-מזרח לעכו, על גבעה סלעית קטנה שמשקיפה אל מישור עכו. בסוף המאה ה-19 מנה הכפר 400 תושבים מוסלמים. בתי הכפר נבנו מאבן והחל משנות ה-1930 מבטון מזויין. הכפר היה מחולק לשתי שכונות שביניהן עבר כביש. היה בכפר מסגד, וילדי-הכפר הלכו לבית-ספר בכפר אל-דאמוּן. מקור מי השתייה של תושבי אל-רֻוֵיְס היה בבארות שאספו גשמי-חורף. תושבי הכפר התפרנסו מגידול תוצרת חקלאית כגון חיטה, תירס, שומשום, מלונים וזיתים. ב-1931 חיו בכפר 217 תושבים ב-44 בתים, וב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-330. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 1,163 דונם. מדרום-מערב לכפר שכנה חורבה ה ובה עתיקות כגון קירות מטים לנפול, בורות מים וקברים חצובים בסלע. אבני דרך רומיות נמצאו כקילומטר מדרום-מזרח לכפר.

כיבוש אלרויס
אחרי כיבוש נצרת ב- 16.7.1948, התקדמו יחידות של חטיבה שבע, במסגרת מבצע דקל, לעבר הגליל המערבי על מנת לכבוש כפרים בנפת עכו, כולל אלרויס. מעודדים על-ידי הצלחתם בכיבוש הכפר וכפרים נוספים, התקדמו הלוחמים לעבר מרכז הגליל, לכיוון סח'נין. רוב תושבי האזור ברחו תחת הפגזות או כתוצאה מכיבוש העיירות השכנות, כמו נצרת ושַפַא-עַמְר [שפרעם].

לא הייתה התנגדות בכפר אלרויס, התושבים אף יצאו מהכפר והסתתרו במטעים הסמוכים לכפר טרם הגעת הכוחות הישראלים אליו. התושבים סיפרו שיצאו מתוך פחד מהישראלים בעיקר אחרי מה ששמעו על כיבוש חיפה וטבח דיר יאסין. הכוחות הישראלים כבשו את הכפר ב- 16.7.1948 ולא הרשו לתושבים לחזור לבתיהם.
בכפר היו 3 רובים בידיעת הצבא הבריטי. לאחר נפילת הכפר, התברר שלישראלים היה מידע עליהם, הם דרשו וקיבלו מתושבי אלרויס שבינתיים הגיעו לטמרה את שלושת הרובים. כ- 90% מפליטי אלרויס גרים עד עצם היום הזה בטמרה, סמוך מאוד לכפרם, חלק קטן גרים בשפרעם ועבלין ואילו ארבע משפחות הגיעו עד לבנון, שם הן גרות עד היום. ב- 1998 הוערך מספר פליטי אלרויס ב- 2,351 אנשים.

אלרויס היום
מדינת ישראל הרסה את כל בתי הפליטים כשבועיים לאחר כיבושו, ואת המסגד כשנתיים אחר כך. בית הקברות קיים במקום, מגודר ומתוחזק על ידי עקורי הכפר ועמותות אזרחיות. החדר שמעל מעיין הכפר המרכזי נמצא במצב רעוע והרוס חלקית. עיי-חורבות מקירות ישנים וגגות בטון פזורים עדיין באתר-הכפר הנטוש, למרות שרוב האבנים נמכרו על ידי המדינה לאזרחים ולסוחרים. עצי זית עתיקים ושיחי צבר עודם עומדים במקום בתוך חורשת אקליפטוסים של הקק"ל.

לא נבנו יישובים יהודים על אדמות הכפר, אך רוב אדמות אלרויס החקלאיות הועברו על ידי המדינה לטובת יישובים יהודיים בסביבה כמו קיבוץ מכבי, רמת יוחנן, אושה, יסעור, כורדני, עין המפרץ וכפר מסריק.
______________

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 28-29

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 383 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 32)).

על-פי נגה קדמן, אתר-הכפר מצוי כיום בתוך חורשת קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

לפי אנציקלופדיה מפה השתקעו חלק מפליטי אל-רויס בשפרעם (אנציקלופדיה מפה, 2000, 7: 192).