מידע

מחוז: טַבַּרִיָּה (טבריה)

מספר תושבים 1948: 1440

תאריך כיבוש: 24/04/1948

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: גינוסר

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: לבנים

רקע:

הכפר ניצב בראש גבעה קטנה שהשקיפה לעבר הכנרת [גבעת איילה], שני ק"מ ממערב לאגם ושמונה ק"מ מצפון לטבריה. חוקר התנ"ך אדוארד רובינסון עבר במקום ב-1838 אך ראה בו רק שרידים של כמה בתי-אבן ואתר מקודש. רוב האדמה הפורייה שמתחת לכפר היתה מעובדת אז בידי הבדווים של  עַ'וַארִנָה והשבט הבדווי אל-סַמָכִּיַה השתמש בחלק מבנייני-הכפר כמחסנים. ב-1944-45 חיו בכפר 1,240 תושבים מוסלמים ואדמותיו השתרעו על 12,098 דונם, מהם 3,439 אשר נרכשו בידי יהודים. היה בכפר אתר מקודש לזכר איש דת מקומי בשם שיח' מֻחמד, ומספר מעיינות סיפקו מי-שתייה לתושביו. התושבים התפרנסו מחקלאות וגידלו ירקות, דגנים, בננות והדרים ממזרח לכפר. מיתר עבריו היה הכפר מוקף בפרדסים בבעלות יהודים. ח'רבת אבו שושה הסמוכה הכילה שרידים של טחנות-קמח שהופעלו במי ואדי רֻבַּדֿיַה [נחל צלמון].

העיתון הפלסטיני 'פִלַסטין' דיווח ש-40 אנשי מיליציה יהודים תקפו את הכפר ב-3 בינואר 1948 לפנות בוקר והתעמתו עם תושביו. בהתקפה נהרג בן המֻח'תאר ואישה, כמו גם שלושה מהתוקפים. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס אינו מזכיר התקפה ישירה על הכפר אך טוען שבהלה הובילה למנוסת התושבים מהכפר בשני גלים, ב-21 ו-28 באפריל 1948, סביב מועד כיבוש טבריה ב-18 לחודש. הוא מוסיף שלפינוי הכפר היה אפקט של דמורליזציה על תושבי העיר. לדבריו, לפחות חלק מתושבים נעקרו לאל-ראמה שבגליל, וכשכפר זה נכבש בסוף אוקטובר הם צוו לעזוב בשנית, הפעם אל מעבר לגבול ללבנון. תושבי הכפר שהתראיינו שנות דור לאחר מכן, זוכרים התקפה צבאית על הכפר. הם אומרים שהיו נכונים להגן על כפרם, אך כשלא סופקה להם תחמושת מצבא השיחרור הערבי החליטו לפנות נשים, ילדים וזקנים לאל-ראמה, והשאירו בכפר 48 גברים עם 35-50 רובים. ב-24 באפריל עם שחר, כשהגברים החמושים ישנו בסמוך לכפר, הותקף הכפר בהפתעה בידי הפלמ"ח. תושבי הכפר נשארו באל-ראמה עד שזה נכבש ולעתים קרובות חזרו לכפרם לאסוף את רכושם. כמה מהתושבים מצאו עצמם בסוף במחנה פליטים עיןאל-חִלְוֶה בדרום-לבנון, שם התראיינו ב-1973.

קיבוץ גינוסר הוקם ב-1937 כשני ק"מ ממזרח לכפר, על אדמות שנרכשו ממנו. לפי מוריס, ב-1949 נתפסו אדמות-הכפר בידי המדינה והוחכרו לישוב היהודי הסמוך מגדל, כקילומטר מדרום לכפר, ולגינוסר. הישוב ליבנים הוקם ב-1982 על אדמות-הכפר, כקילומטר מצפון-מערב לאתר-הכפר. כיום האתר מכוסה קוצים וצמחיית פרא, כולל שיחי צבר. ניתן להבחין באתר המקודש ובשרידי טחנה בינות גלי-אבנים ומספר עצי זית. חלק מהאדמות נטועות בבנות והדרים, וחלקן משמשות כאזורי-מרעה בידי ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 516-517

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,438 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 62).
 

תמונות

אחר