מידע
מחוז: סַ'פַד (צפת)
מספר תושבים 1948: 1100
תאריך כיבוש: 30/10/1948
יחידה כובשת: 7th brigade
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין
רקע:
הכפר שכן בגובה 675 מטרים מעל פני הים, בלב הגליל העליון. כארבעה ק"מ מצפון לכפר עבר הגבול עם לבנון, וצפת נמצאה 10 ק"מ מדרום לו. הצלבנים כינו את המקום אַלְמֶה. ב-1596 חיו בכפר 239 תושבים, ובסוף המאה ה-19 הוא מנה כ-250 תושבים שגרו בבתי-אבן וטיפחו מספר גנים. ב-1931 התגוררו בכפר 712 תושבים ב-148 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-950, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 19,498 דונם, מה שהפך את הכפר לבעל השטח הגדול ביותר בקרב הכפרים בנפת צפת. בכפר היו בריכה ושני מיכלי מים גדולים, מסגד ובית-ספר יסודי אותו חלק הכפר עם הכפר השכן אל-ריחאניה. חקלאות הוותה את מקור הקיום העיקרי לתושבי הכפר, שגידלו חיות-משק ויבולים כגון דגנים, פירות וזיתים. ב-1942-43 גידלו בכפר מטעי זיתים על 750 דונם, השטח הגדול ביותר שהוקדש לעצי זית בנפת צפת. הזיתים עובדו בשני בתי-בד מופעלים בידי סוסים. באתר הכפר נמצאו שברי פריטים ארכיטקטוניים מבית-כנסת עתיק, עליהם חרוט כיתוב בעברית וארמית.
לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, הגיעו יחידות ישראליות לעלמא בשלבים המאוחרים של מבצע חירם, ב-30 באוקטובר 1948. לדבריו, רוב תושבי הכפר נשארו בבתיהם, למרות מעשי הטבח שבוצעו יום קודם לכן בידי כוחות ישראלים בסֿפסֿאף ובגִ'ש, השוכנים כששה ק"מ מדרום-מערב לעלמא. השר הישראלי לענייני מיעוטים מנה את עלמא בין הכפרים שנכנעו במהלך המבצע, אך מוריס טוען שלמרות זאת הכפר "הוחרב ותושביו גורשו" [בניגוד לשאר הכפרים שנכנעו, וממשיכים להתקיים עד היום. מוריס, 1991, 300]. מוריס אינו מתאר את נסיבות הגירוש, אך הדבר בוצע בידי יחידות חטיבה שבע במהלך המתקפה עצמה, או במסגרת החלטה רשמית [בדבר פינוי האזור מערבים], שיושמה בשבועות הבאים.
ב-1949 הוקם [מושב] עלמה על אדמות הכפר, כחצי קילומטר מאתר הכפר. כיום האתר מגודר ומכיל עיי חורבות מהבתים, מכוסים בשיחים קוצניים. קיר אבן שבור עם דלת ושני חלונות עדיין עומד על תילו. חקלאים ישראלים נטעו עצי פרי על אדמות הכפר.
מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 432-433
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,102 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 56)).