זוכרות - עֵין עַ'זַאל

עֵין עַ'זַאל

מידע

מחוז: חיפא

מספר תושבים 1948: 2520

תאריך כיבוש: 26/07/1948

יחידה כובשת: כרמלי & אלכסנדרוני & גולני

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: עופר, חלק מעין אילה

רקע:

הכפר נבנה בקצות ואדי במורדות הר-הכרמל, 21 ק"מ מדרום לחיפה, בסמוך לכביש חיפה -- תל-אביב. בסוף המאה ה-19 חיו בכפר 450 תושבים בבתי אבן ובוץ. ב-1931 נמנו בעין עַ'זאל ובכפר הסמוך אל-סוואמיר 1,439 תושבים, שהתגוררו ב-247 בתים. ב-1944-45 חיו בעין ע'זאל 2,170 תושבים, ואדמות-הכפר השתרעו על 18,079 דונם. בכפר היה אתר שהוקדש לשיח' שחאדה תושב המקום, בית-ספר יסודי לבנים שנוסד ב-1886, בית-ספר יסודי לבנות ומועדון תרבות וספורט. מים מבאר סמוכה שנקדחה בשנות ה-1940 נשאבו לכפר באמצעות צנרת. כלכלת-הכפר התבססה על גידול חיות-משק וחקלאות, כולל גידול עצי-זית ודגנים. קירבת הכפר לחיפה איפשרה לחלק מתושביו לעבוד בנמל ובמסחר. אִג'זִם, עין ע'זאל וגַ'בּע היוו משולש כפרים מדרום לחיפה, שעמד בפני התקפות ישראליות ויצר כיס שלא נכבש עד סוף יולי 1948. ה'ניו יורק טיימס' ציטט עיתון יהודי שתיאר התקפה על הכפר ב-14 במארס 1948, במהלכה נהרסו כליל ארבעה בתים. המשטרה הבריטית דיווחה שאישה ערביה אחת נהרגה וחמישה גברים נפצעו. העיתון הפלסטיני 'פִלַסטין' דיווח על התקפה על עין ע'זאל ב-10 במארס מבלי לספק פרטים נוספים. חודשיים לאחר מכן, דיווח AP על תקיפה נוספת של הכפר ב-20 במאי בידי ההגנה, אחרי שצלפים עצרו את התנועה בכביש חיפה -- תל-אביב. לא הוזכרו נפגעים. שני הניסיונות הראשונים לכבוש את הכפר, ב-18 ביוני וב-8 ביולי, נהדפו בידי לוחמי-הכפר. הניסיון השלישי בוצע במהלך ההפוגה השנייה של המלחמה באמצעות כוח מיוחד מחטיבות גולני, כרמלי ואלכסנדרוני שתקף את הכפר ב-24 ביולי במתקפה ארטילרית ואווירית כבדה. רק לאחר יומיים הצליחו הכוחות לכבוש את הכפר, והוסיפו לירות לעבר התושבים בעת שהללו נסו מהמקום. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טוען שתושבים שנעצרו צוו לקבור 25-30 גופות חרוכות שנמצאו בסמוך. כמה דיווחים גרסו שהתבצע טבח בכפר; רשויות ישראל הכחישו זאת וטענו שהגופות נמצאו במצב מתקדם של ריקבון ולכן נשרפו. ה'ניו יורק טיימס' דיווח שמשרדי הקישור הישראלים הודו בפני מפקחי האו"ם שתשעה כפריים נהרגו בעין ע'זאל. האו"ם לא מצא עדות לטבח, אך באמצע ספטמבר קבעו חוקרי או"ם ש-130 איש נהרגו או נעדרו בשלושת הכפרים. מתווך האו"ם הרוזן ברנדוט גינה את ההרס השיטתי שגרמה ישראל בעין ע'זאל ובג'בע וביקש מממשלת ישראל לשקם על חשבונה את הבתים שנפגעו או נהרסו במהלך ההתקפה או אחריה. ברנדוט מסר ש-8,000 תושבים גורשו מבתיהם בשלושת הכפרים. ב-1949 הוקם [מושב] עין איילה שלושה ק"מ מדרום-מזרח לאתר הכפר, אך לא על אדמותיו. [מושב] עופר הוקם על אדמות הכפר ב-1950, שני ק"מ מדרום-מזרח לאתר-הכפר. המקדש הרעוע של שיח' שחאדה הוא המבנה היחיד שנותר על תילו בכפר. ניתן להבחין בשרידי-קירות ובגלי-אבנים ברחבי האתר, כמו גם בקבוצות אורנים, שיחי צבר ועצי תאנה ורימון. האתר גודר והפך לשטח מרעה. אדמות-המישור הסמוכות משמשות לגידול ירקות, בננות ופירות אחרים; חלק מהמורדות ניטעו בשקדיות.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 147-148

מידע ממקורות נוספים:

מוריס כותב שלהערכת ישראל ישבו בשלושת הכפרים כוחות לא סדירים אשר נהגו לצלוף לעבר כביש חיפה -- תל-אביב ולשבש את התחבורה היהודית בו מאז תחילת המלחמה. ב-18 ביולי נהרגו שני נוסעים יהודים בסמוך לג'בע, ובעקבות כך הוזהרו תושבי המשולש שעליהם להיכנע או להתפנות. הם דחו את שתי החלופות, לדברי מוריס כנראה בלחץ הכוחות הלא מקומיים, ובעקבות כך החל צה"ל בניסיונות לכיבוש הכפרים. התקפותיו ב-18 וב-19 ביולי נהדפו, ובעקבות ההתקפה הסופית שהחלה ב-24 ביולי נכבשו הכפרים (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 285). מוריס מוסיף שבחקירה שנערכה באוגוסט מטעם האו"ם והתבססה על ראיונות עם פליטים משלושת הכפרים, הוסק שההתקפה הישראלית על הכפרים היתה בלתי מוצדקת, במיוחד נוכח הצעת התושבים לשאת ולתת, ונוכח סירובה של ישראל לעשות כן (שם, 286). על-פי PalestineRemembered.com נמנו לוחמי הכפר על מיליצייה מקומית וכמה מתנדבים של צבא השיחרור הערבי (http://www.palestineremembered.com/Haifa/Ayn-Ghazal/index.html). לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,517 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46)). לדברי אנדי יחזקאל כיום שוכן גם חלק מעין איילה על אדמות הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm). על-פי נגה קדמן, אתר-הכפר מצוי כיום בתוך יער חוף הכרמל של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').