מידע
מחוז: אלרַּמְלָה
מספר תושבים 1948: 1210
תאריך כיבוש: 01/04/1948
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: ראשון לציון
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין
רקע:
הכפר שכן בלב מישור החוף, 7 ק"מ ממערב לרמלה. הוא נודע גם כסֿרַפַנְד אל-סוּע'רה ("סֿרַפַנְד הקטן יותר"), על מנת להבחינו מהכפר הגדול יותר סֿרַפַנְד אל-כּוּבּרה, ששכן חמישה ק"מ מצפון מזרח. סֿרַפַנְד אל-סוּע'רה זוהה עם ישוב צלבני חסר שם, בהתבסס על ממצאים ארכיטקטוניים בכפר. הכפר היה מיושב ככל הנראה במאה ה-16, שכן הרישומים העו'תמניים מציינים ב-1596 את סֿרַפַנְד אל-כּוּבּרה. יתכן שהכפר קיבל את השם סֿרַפַנְד אל-חַ'רַאבּ ("סֿרַפַנְד של החורבות") בתחילת המאה ה-19, שכן אדואדרד רובינסון חלף באזור ב-1838 ודיווח על שני כפרים בשם סֿרַפַנְד, אחד מיושב והשני הרוס. הכפר נושב מחדש בסוף המאה ה-19, כפי שעולה ממפות של מערב פלסטין. בסוף שנות ה-1920 נשרף הכפר בידי חיילים בריטיים, כמעשה תגמול על הרג חיילים בריטים שנכנסו לכפר שיכורים והכעיסו את התושבים. רבים מהתושבים נעקרו כתוצאה ארוע זה, וחלקם התיישבו, לפחות זמנית, בכפרים שכנים. לאחר זמן מה שוקם הכפר. ב-1931 נמנו בו 971 תושבים שהתגוררו ב-206 בתים שנבנו בשורות, צמודים זה לזה, מבוץ וקש או מבטון. ב-1944-45 חיו בכפר 1,040 תושבים, רובם מוסלמים ו-110 מהם נוצרים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 5,503 דונם, מתוכם נמכרו 1,611 ליהודים. בשנות ה-1920 בנו הכפריים בית ספר יסודי משלהם, אשר באמצע שנות ה-1940 למדו בו 258 תלמידים, כרבע הם מהכפר והיתר מכפרים סמוכים. בית ספר לבנות הוקם ב-1945 ולמדו בו 46 תלמידות. כלכלת הכפר התבססה בעיקר על חקלאות, והגידולים הושקו במי בארות רבות שנקדחו. האדמה הפוריה ומי ההשקייה אפשרו גידול פירות וירקות, אשר הניבו תוצרת נאה. הגידול העיקרי היה פירות הדר.
ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין שתושבי הכפר נמלטו ממנו ב-20 באפריל 1948, מפחד מפני היהודים. קודם לכן, ב-12 באפריל, ציטט ה'ניו יורק טיימס' מקורות יהודיים שדיווחו שאחת מיחידותיהם הכתה עמוק בשטח הערבי ופוצצה 12 בתים בפאתי רמלה ושני כפרים שכנים. יתכן שאחד מהם הוא סֿרַפַנְד אל-חַ'רַאבּ. גורם נוסף שעודד את התושבים לעזוב הוא מבצע נחשון של חטיבת גבעתי, שהוביל לטבח דיר יאסין ב-9 באפריל. יתכן שסֿרַפַנְד אל-חַ'רַאבּ נכבש בידי ישראל רק באמצע מאי, מועד כיבוש הכפרים השכנים סֿרַפַנְד אל-עמאר וביר סאלם.
המושבה נס ציונה נוסדה ב-1882 וכיום היא עיירה גדולה, שרבים מבתיה שוכנים על אדמות הכפר. שכונת יד אליעזר שנסדה בתחילת שנות ה-1950 מצוייה על אדמות הכפר. רוב הכפר נהרס, אך בתים רבים ממנו נותרו; ששה מהם מאוכלסים בידי משפחות ישראליות, ובית הספר משמש תלמידים ישראלים. בריכה ובית משאבה בפרדס נותרו ללא פגע. צמחי קקיון ועצי תות גדלים באתר, ובבית הקברות גדלים פרא שיחי צבר. האדמות מסביב מעובדות בידי ישראלים.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 412-413
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,206 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46).
לפי אנדי יחזקאל, ראשון לציון וחלק מנס ציונה נבנו על אדמות הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
לפי אנציקלופדיה מפה, ב-1949 סופחו לנס ציונה אדמות הכפר, ושכונת יד אליעזר נבנתה על חורבות הכפר (אנציקלופדיה מפה, 2000, 5: 156).
תמונות
