זוכרות - סֿוּבָּא

סֿוּבָּא

מידע

מחוז: אלקֻדְס (ירושלים)

מספר תושבים 1948: 720

תאריך כיבוש: 13/07/1948

יחידה כובשת: הראל (פלמ״ח)

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: צובה

רקע:

הכפר עמד בראש הר שגובהו 750 מטרים, עשרה ק"מ ממערב לירושלים. המקום זוהה עם העיר הקדומה רַבַּה וחפירות באתר מצביעות שהמקום יושב לראשונה בתקופות הפרסית וההלניסטית. בתקופה הרומית יהודים שחיו באזור כינו את המקום בשם סֶבּוֹאִים, ושמו היווני-רומי היה סוֹבַּה, או סוֹבֶּתָ'ה. הצלבנים בנו מבצר במקום, שכונה בֶּלְמוֹנְט. ב-1596 חיו 369 בכפר סֿוּבָּא ובאמצע המאה ה-19 שלטה בכפר ובשאר האזור משפחת אבו ע'וש, ובנתה מצודה בתוך חומות המבצר הצלבני. המצודה וחומות המבצר נהרסו בידי הגנרל המצרי אבראהים פאשה ב-1932. ב-1931 התגוררו בסֿוּבָּא ובדֵיר עמר הסמוך 434 תושבים ב-110 בתי-אבן. בתי-הכפר הראשונים היו מקובצים בשטח קטן בתוך חומת המבצר, ומאוחר יותר התפשט הכפר דרומה. ב-1944-45 חיו בכפר 620 תושבים, כולם מוסלמים, ואדמותיו השתרעו על 4,102 דונם. בדרום הכפר היה אתר מקודש לזכר שיח' אבראהים. תושבי הכפר התקיימו בעיקר מגידול דגנים בתחתית העמק, וגידלו גם פירות וזיתים במורדות ההר. אספקת המים שלהם הגיעה ממספר מעיינות שבקרבת הכפר.

ההגנה תקפה את הכפר שלוש פעמים באפריל 1948, אך לא הצליחה לכבשו. הכפר נכבש לבסוף בלילה שבין ה-12 וה-13 ביולי בידי חטיבת הראל במסגרת מבצע דני. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות', שתי פלוגות בסיוע כוח ארטילרי ומרגמות כבשו את הכפר, על-מנת להסיר את האיום על הכביש לירושלים מדרום ולהרחיב את פרוזדור ירושלים דרומה. לפי AP נכבש הכפר ללא קרב אחרי הפגזה שהניסה את הכוח הערבי. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, רוב תושבי הכפר עזבו אותו טרם נכבש, ואלה שנותרו בו עזבו בשל ההפגזות, או שגורשו.

יישוב בשם עמלים הוקם ב-1948 ק"מ אחד מדרום-מערב לאתר-הכפר, על אדמותיו. מאוחר יותר שונה שמו לקיבוץ צובה. רבים מבתי הכפר עדיין עומדים, על פתחיהם המקושתים - חלקם ללא גג, או חסרים כמה קירות. מספר בתים נהרסו כמעט כליל, כאשר רק בסיס קירותיהם עדיין עומד, וגם שרידי המבצר הצלבני עודם באתר. עצי תאנה, שקד וברוש, כמו גם שיחי צבר, גדלים על הטרסות שמקיפות את מורדות ההר. בית הקברות של הכפר נמצא למרגלות ההר, מדרום, ומערכת של ביצורים שנחפרו בידי הצבא הישראלי נראים בצד הצפון-מזרחי של פסגת ההר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 317-319

מידע ממקורות נוספים:

לפי מוריס, במארס 1948 נתקלו הלוחמים הערבים הלא סדירים ב"קבלת פנים צוננת ביותר" בכפר, ולא הורשו להשאר בו (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 62).
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 719 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי צובה ובתל צובה של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').