מידע
מחוז: טַבַּרִיָּה (טבריה)
מספר תושבים 1948: 4010
תאריך כיבוש: 27/04/1948
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: מסדה
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: מעגן, תל קציר
רקע:
הכפר שכן עשרה ק"מ מדרום-מזרח לטבריה באזור מישורי בבקעת הירדן, ליד החוף הדרומי ביותר של הכנרת, בסמוך למקום יציאת הירדן מהאגם. בכפר היתה תחנת רכבת של מסילת הברזל חיפה-חיג'אז. הכפר נוסד בתחילת המאה ה-19 על חורבות העיירה כפר שמע [צמח], שהיתה מיושבת בתקופה הרומית, וב-1812 היו בו 30-40 בתי בוץ לצד בתי בזלת. בהמשך המאה חיו בכפר כ-200 תושבים, וב-1931 נמנו בו 1,860 תושבים שהתגוררו ב-480 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-3,460, מתוכם 3,320 מוסלמים, 130 נוצרים ועשרה בני דת אחרת. שטחו הכפר עמד אז על 18,611 דונם, שקרוב למחציתם נרכשו בידי יהודים. רוב האוכלוסיה השתייכה לשבטים הבדווים אל-סוּקוּר ועַרַבּ אל-בַּשַתִיָה. היו בכפר שני בתי ספר, לבנים ולבנות, וב-1923 קמה בכפר מועצה. תושבי הכפר התפרנסו מגידול בננות ודגנים וממסחר, ובנוסף התמחו במגוון מקצועות ועיסוקי שירות.
כמה מתושביו עזבו בחודשים הראשונים של המלחמה, אך הכפר התרוקן רק בסוף אפריל 1948, בעקבות כיבוש טבריה ב-18 לחודש. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מדווח שאחרי כיבוש העיר הציתו חיילי גולני כפר סמוך, אחרי שערכו בו אימונים לכיבוש סמָח'. חודש אחרי כיבושו, ב-18 במאי, נכבש סמָח' מידי ישראל, לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות', בידי כוח סורי, בסיוע כוחות עיראקיים, כמו גם הישוב היהודי הסמוך. תקיפת הכפר באותו לילה בידי חטיבת יפתח הסתיימה באבידות כבדים בקרב הסורים, אך נכשלה. לפי ה'ניו יורק טיימס' פעל חיל האויר הישראלי ב-20 במאי לראשונה מאז כניסת הכוחות הערבים לפלסטין, ותקף את אזור סמָח', בשילוב עם ארבע מכונות ירייה שהגיעו לנמל תל אביב כמה ימים קודם לכן. ההפגזות גרסמו לסורים לסגת למחרת, וחטיבת גולני נכנסה שוב לכפר.
[הקיבוצים] מסדה ושער הגולן הוקמו מדרום-מזרח לאתר הכפר ב-1937 והתפשטו על אדמות הכפר. [קיבוץ] מעגן נבנה על אתר הכפר ב-1949, ו[קיבוץ] תל קציר הסמוך נבנה על אדמותיו שנה לאחר מכן. כיום נקודות הציון היחידות לכפר הן שרידי תחנת רכבת ומאגר מים. מתיישבי דגניה א' בנו פארק ציבורי לתיירים, תחנת דלק ובית חרושת על אתר הכפר. האדמות הסמוכות מעובדות.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 523-526
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 4,014 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 62).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בחוף צמח בכנרת (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
תמונות
