מידע

מחוז: אלרַּמְלָה

מספר תושבים 1948: 590

תאריך כיבוש: 15/07/1948

יחידה כובשת: כריאתי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר ניצב על גבעת גיר במדרונות המערביים של הרי יהודה, 12 ק"מ מדרום-מזרח לרמלה. שלושה ק"מ מצפון-מערב לכפר עברה דרך שחיברה אותו לכביש הראשי רמלה-ירושלים, ושבילי עפר  חיברו אותו לכפרים סמוכים. ב-1931 נמנו בו ובכפר הסמוך בית-שנה 406 תושבים 
שהתגוררו ב-71 בתי בוץ ואבן; ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-510, כולם מוסלמים. במרכז הכפר ניצבו מסגד, כיכר שוק ובית ספר יסודי, שנוסד בשנת 1947 ולמדו בו 45 תלמידים. אדמות הכפר כללו 6,111 דונם. איכות  הצמחיה באיזור איפשרה לתושבים לגדל צאן ובקר; הם התפרנסו גם מחקלאות, בעיקר גידולי בעל, ושאבו מי שתייה מבאר.

הספר 'תולדות מלחמת הקוממיות' וההיסטוריון הישראלי בני מוריס מדווחים כי הגדוד השני של חטיבת קרייתי כבש את סלבית מידי הלגיון הערבי ב-15-16 ביולי 1948, במהלך מבצע דני, זמן קצר אחרי כיבוש לוד ורמלה וגירוש תושביהן. לא נמסרו פרטים לגבי גורל הכפר ותושביו אחרי כיבושו.

קיבוץ שעלבים נוסד ב-1951 על אדמות הכפר, שלא נותר כל שריד ממבניו. האתר משמש למרעה בקר והאדמות שסביבו מעובדות בידי ישראלים. בשטח נראים שיחי צבר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 410

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 592 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 36)).

 

תמונות

אחר