מידע
מחוז: ע'זה
מספר תושבים 1948: 1130
תאריך כיבוש: 18/05/1948
יחידה כובשת: חטיבת גבעתי
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: עין צורים, שפיר, זרחיה, ניר בנים
רקע:
הכפר שכן במזרח מישור החוף, 32 ק"מ מצפון-מזרח לעזה. הכפר כונה אל-שַרְקִיָּה – המזרחי – משום ששכן ממזרח לשני כפרים שכנים בעלי אותו שם, אל-סַוַאפִיר. הכפר נזכר לראשונה בכתובים ברשימות המס העות'מניות מ-1596. ב-1931 חיו בו 787 תושבים שגרו ב-148 בתים, שנבנו ברובם מלבני בוץ וקש ומיעוטם מאבן. ב-1944-45 גרו בכפר 970 תושבים, מוסלמים כולם. בכפר היה מסגד והוא חלק בית ספר עם שני הכפרים השכנים לו; באמצע שנות ה-1940 למדו בבית הספר 280 תלמידים. אדמות הכפר השתרעו אז על 13,831 דונם, מהם 103 שנמכרו ליהודים. חקלאות הכפר התבססה על השקיה ממי-גשם והיוותה את מקור הפרנסה העיקרי של התושבים, אשר גידלו בעיקר דגנים, וגם הדרים, ענבים ומשמשים.
יחידות של חטיבת גבעתי כבשו את הכפר במהלך השלב השני של מבצע ברק, שנערך בדרום הארץ. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב שהמבצע החל ב-9 במאי 1948 והכפר נכבש ב-18 למאי 1948. עד למועד זה רוב התושבים ברחו מהכפר, אם כי יתכן שמיעוטם גורש. גמאל עבד אל-נאסֿר לימים נשיא מצרים, שלחם אז באזור, טוען לעומת זאת שהכפר נכבש ב-25 ליוני. גדודו של אל-נאסֿר צוּוה לנסות לכבוש את הכפר מחדש בסוף ההפוגה (9 ביולי) אך ללא הצלחה.
ארבעה יישובים ישראליים הוקמו על אדמות הכפר: קיבוץ עין צורים נבנה באתר הכפר ב-1949, והמושבים שפיר, זרחיה וניר בנים נבנו על אדמותיו ב-1949, 1950 ו-1954, בהתאמה. מבתי הכפר לא נותר כל זכר, ובמקום המסגד עומדים בניינים חדשים. עקבות של הכפר ניכרים באדמות שמסביב: בניין שאיבת מים במטע של אחד התושבים, עץ שקמה עתיק במטע אחר, ועץ ברוש עתיק בשדה ריק.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 134-135
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,125 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46).
לפי אנציקלופדיה מפה ב-1948 קמה החווה החקלאית דגנים, שבהמשך הפכה לישוב הדתי מרכז שפירא, שמשמר את שם הכפר. בצפון מערב היישוב נראו בעבר שרידי הכפר. מושב שפיר קרוי על שם עיר מקראית שמוזכרת במיכה א' 11, ושבעבר הוצע לזהותה בכפר סוואפיר אל-שרקיה (אנציקלופדיה מפה, 2000, 5: 95; 7: 190).