מידע
מחוז: ג'נין
מספר תושבים 1948: 660
תאריך כיבוש: 30/05/1948
יחידה כובשת: הגדוד הרביעי של חטיבת גולני
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: נורית (מושב שהתפרק אחרי 9 שנים)
רקע:
הכפר נבנה משני צידיו של ואדי, מתחת לפסגת הר אל-מזאר [הר גיבורים] התלול. מסילת הברזל של קו חיפה-סַמַך [צמח] עברה מצידו הצפון-מזרחי של הכפר, וג'נין שכנה תשעה ק"מ מדרום-מזרח. הכפר כונה נורית' בפי הצלבנים, וב-1596 חיו בו 88 תושבים. ב-1931 התגוררו בכפר בעל הצורה המלבנית 429 תושבים ב-106 בתים, שברובם נבנו מבוץ ומלט. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-570, כולם מוסלמים, ואדמות הכפר השתרעו על 6,256 דונם. במרכז הכפר היה מסגד ושוק קטן, וב-1888 נוסד בו בית-ספר יסודי. בכפר היו שרידי עתיקות שמעולם לא נחקרו, בהם ארון קבורה עתיק. מצפון לכפר נבעו מספר מעיינות, שהחשוב שבהם הוא עין גַ'אלוּת (או גַ'אלוּד) [מעיין חרוד], אחד המעיינות הגדולים בפלסטין, שמימיו שימשו לשתייה ולהשקיית המטעים בכפר.
ב-18 וב-19 במארס 1948 תקף כוח של ההגנה את הכפרים נוּרִס וזִרעין, במטרה "למחוק" אותם, בגלל שחלשו על כביש חיפה – בית-שאן. הכוח נהדף בידי צבא השחרור הערבי, וספג אבידות רבות. ב-29-30 במאי הותקף הכפר שוב, והפעם נכבש ותושביו גורשו, על-פי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות' הכוח הכובש היה הגדוד הרביעי של חטיבת גולני, שהשתתף לפני כן בכיבושו של עמק בית-שאן. כשישה שבועות לאחר מכן דיווח AP כי יחידות עיראקיות, בשיתוף לוחמים פלסטיניים בלתי סדירים, גרמו לנסיגת הכוחות הישראלים מנוּרִס ומשישה כפרים סמוכים. אחדים מכפרים אלו נותרו בסופו של דבר בידיים ערביות, וקיים חוסר בהירות לגבי האופן בו נכבש נוּרִס בשנית בידי ישראל.
ב-1950 הוקמה נורית [מעברה שלימים הפכה למושב שהתפרק] על אדמות נוּרִס, מצפון-מערב לאתר-הכפר. כיום צומחים באתר עצי אלון וברוש ופזורים בו גלי-אבנים. שיחי-צבר ועצי זית ותאנה גדלים בסמוך. חלק מאדמת-הכפר מגודר ומשמש למרעה, וחלק אחר מעובד.
מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 338-339
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 660 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך יער גלבוע של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').