מידע

מחוז: עַכָּא (עכּו)

תאריך כיבוש: 31/10/1948

יחידה כובשת: חטיבת גבעתי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אבן מנחם

רקע:

הכפר שכן 28 ק"מ מצפון-מזרח לעכו, על גבעה מעוגלת שנישאה מעל הכפר תרבּיח'א. אל-נַבּי רוּבּין היה ישוב לוויין של תרבּיח'א, ששכן קילומטר מדרום-מזרח לו, ושבו סופקו רוב השירותים החיוניים לתושבי הכפר. באל-נַבּי רוּבּין נמצא אתר-דת שהוקדש לנביא רוּבּין. רוב אדמות הכפר שימשו למרעה אך תושביו עסקו גם בגידול דגנים, זיתים וטבק. ב-1944-45 חיו אלף תושבים, רובם מוסלמים, באל-נַבּי רוּבּין ובתרבּיח'א וסֿוּרוּחְ הסמוכים. אדמות שלושת הכפרים השתרעו אז על 18,563 דונם.

אל-נַבּי רוּבּין היה בין הכפרים הקרובים לגבול לבנון שפונו מתושביהם בשבוע השני של נובמבר 1948. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מספר שעם תום הפעולות הצבאיות פקד הצבא הישראלי על תושבי הכפר לחצות את הגבול ללבנון. ב-16 בנובמבר דיווח מפקד החזית הצפונית, משה כרמל, לראש הממשלה בן-גוריון כי "היה הכרח מטעמים צבאיים (...) לגרש הכפרים על הספר דרומה", ונקב בין היתר בשם הכפר אל-נַבּי רוּבּין [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 317].  

ארבעה מושבים הוקמו על אדמות הכפר: שומרה הוקם ב-1949 ממערב לאתר הכפר; אבן מנחם נבנה ב-1960 סמוך מאוד לאתר הכפר, על גבעה ממערב לו; זרעית ושתולה הוקמו ב-1967 ו-1969, בהתאמה. כיום, רק המקדש לזכר הנביא רובין נותר מהכפר. שיחי צבר, עצי תאנה ועשבים גבוהים גדלים באתר, שהפך לאזור מרעה.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 26-27

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סיטה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בתרבּיח'א, סֿוּרוּחְ ואל-נַבּי רוּבּין 1,160 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 32)).
אנדי יחזקאל מציין שהכפר נכבש ב-31 לאוקטובר 1948 ואילו תושביו גורשו ממנו ב-5 לנובמבר. יחזקאל מונה רק את אבן מנחם כישוב שהוקם על אדמות-הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).

תמונות

אחר