אלנַבִּי רוּבִּין (רמלה)

מידע

מחוז: אלרַּמְלָה

מספר תושבים 1948: 1650

תאריך כיבוש: 01/06/1948

יחידה כובשת: גבעתי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: פלמחים, גן שורק

רקע:

הכפר ניצב על הגדה הדרומית של ואדי רובין [נחל שורק], שלושה ק"מ ממזרח לחוף הים התיכון ו-14.5 ק"מ  ממערב לרמלה. לכפר נודעה משמעות רבה בקרב הפלסטינים, מפני שניצב בו אתר מקודש לזכר אל-נבי (הנביא) רובין, שלכבודו נערכה מדי שנה עלייה לרגל ("מַוְסִם") במהלכה  נערכו חגיגות אסלאמיות ועממיות. רובין זוהה במסורת הפלסטינית עם ראובן, בנם הבכור של יעקב ולאה. קיימת סברה שאתר אל-נבי רובין נבנה במקום בו ניצב בעבר מקדש כנעני, וכי  מקורותיו של ה"מַוְסִם" הם פגאניים. ה"מַוְסִם" בנבי רובין התקיים מדי שנה מיולי ועד ספטמבר ומשך אליו מבקרים מיפו, לוד, רמלה וכפרי האזור. הם נהגו לשיר שם שירים דתיים ועממיים, לרקוד דבקה ולערוך טקסי דִ'כּר - תרגילי תפילה מוסלמיים שהונחו בידי מיסטיקנים סוּפיים. כמו כן צפו הבאים במרוצי סוסים ובמופעי קסמים והאזינו למטיפים ולמשוררים עממיים. העולים לרגל לנו באוהלים ואכלו בבתי קפה ומסעדות ארעיים. סחורות שונות נמכרו על דוכנים שהוצבו במקום.

בכפר אל-נבי רובין ישבו בני השבט הבדואי אבו סֿוַיְרִיָה, צאצאיהם של הבדווים משבט אל-מאלחה מסיני. אדמות הכפר הוגדרו כהקדש מוסלמי (וַקְף) והיו חוליות ברובן. ב-1944-45 הן השתרעו על 31,002 דונם. באותה עת נמנו בכפר 1,420 תושבים, מוסלמים ברובם הגדול, שעבדו בחקלאות ובגידול בעלי חיים. הם גידלו בעיקר דגנים, הדרים ופירות כגון תאנים, ענבים ובננות. חלק מבתי הכפר ניצבו בתוך מטעי הפירות. תושבי הכפר גם סיפקו שירותים ומזון למבקרים בתקופת ה"מַוְסִם". מי הכפר סופקו מבארות וממעיינות. בית קולנוע ומספר חנויות נבנו בשכונה שליד המקדש. ב-1946 נוסד בכפר בית-ספר יסודי לבנים, בו למדו 56 תלמידים באמצע שנות ה-1940. עצי אקליפטוס ואזדרכת צמחו לאורך גדת הנחל וכיסו חלק ניכר מאדמות הכפר. בקצה הדרום-מערבי של אדמות הכפר ניצבה מנארת רובין ("מגדלור ראובן"), שנבנתה על חורבות הנמל הישן של יִבְּנַה. חפירות ארכיאולוגיות גילו באתר סוללת עפר רבועה באורך 800 מטרים, מתקופת האלף השני לפני הספירה.

ראיות נסיבתיות מצביעות על כך שהכפר נכבש בשלב השני של מבצע ברק בידי חטיבת גבעתי, שבפיקודו של שמעון אבידן. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מוסר כי תושבי הכפר גורשו ב-1 ביוני 1948, שלושה ימים לפני שתושבי הכפר הסמוך יבְּנַה אולצו לעזוב את בתיהם.

ב-1949 הוקם קיבוץ פלמחים על אדמות החוף של הכפר, מדרום לשפך הנחל [שורק]. ב-1950 הוקם [מושב] גן שורק 3.5 ק"מ ממערב למקדש, על אדמות הכפר. כיום  ניצב מקדש אל-נבי רובין בינות עשבים שוטים וצמחיית פרא, וצריח ובו שלוש כניסות מקושתות מתנשא מעל אחת מפינותיו. ליד המקדש ניצב מבנה בטון נטוש בן חדר אחד. מספר מקדשים קטנים הבנויים מאבנים גדולות נותרו אף הם.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 401-404

מידע ממקורות נוספים:

על-פי אנדי יחזקאל חיו בכפר 1,650 תושבים ב-1948 (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי נחל שורק (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

סרטונים

חוברות

אחר

פרסומים
הרס מסגדים ומקומות תפילה מוסלמים אחרי הנכבה 03/2005