זוכרות - נִעִלְיָא

נִעִלְיָא

מידע

מחוז: ע'זה

מספר תושבים 1948: 1520

תאריך כיבוש: 05/11/1948

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: גבעת הפרחים (אשקלון)

רקע:

הכפר שכן במישור החוף, באזור מוקף חולות, 19 ק"מ מצפון לעזה. כשדיונות החול התקרבו לכפר מצידו הדרומי, נטעו תושבי הכפר עצי פרי על מנת לבלום את תנועת החולות. לפי מסמכים עות'מניים מנה הכפר 440 תושבים ב-1596. ב-1931 חיו בכפר 863 תושבים ב-169 בתים, שנבנו מבטון או מלבני בוץ וקש, והופרדו בסמטאות צרות. חלק מהבתים נבנו בתוך בוסתני הפירות. ב-1945 עלה מספר התושבים בכפר ל-1,310, כולם מוסלמים. בדרום הכפר עמד מסגד שמסביבו עמדו בניינים ישנים יותר וקברים שבהם, לפי אמונת תושבי הכפר, נקברו אנשים שלחמו נגד הצלבנים. ילדי הכפר למדו בעיירה מג'דל הסמוכה; מבנה בית הספר של הכפר, שבנייתו הושלמה בחורף 1948 - לעולם לא נפתח, בגלל המלחמה. היו בכפר מספר חנויות קטנות, והקהילה נסמכה בעיקר על חקלאות לצורך קיומה. אדמות הכפרים השתרעו על 5,233 דונם, והתושבים גידלו בהן דגנים שהושקו במי גשם ומבחר פירות, כמו הדרים, ענבים, תאנים ואפרסקים שהושקו במי בארות.

הכפר נכבש ככל הנראה סביב מועד כיבוש אל-מג'דל, בסוף מבצע יואב ב-4-5 בנובמבר 1948 ובכך היה אחד הכפרים האחרונים שנכבשו בידי כוחות ישראליים בדרום. המבצע נועד לקשר בין הכוחות הישראליים בנגב לבין אלה שמדרום לרמלה. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב כי הצבא הישראלי השתמש נגד הכפרים במבצע זה בארטילריה בצורה נרחבת בהרבה מאשר בהתקפות קודמות, בנוסף להפגזות אוויריות.

מרכז העיירה אשקלון, שנוסדה ב-1948, נמצא מצפון מערב לאתר הכפר. העיירה התרחבה על אדמות הכפר, שנהרס כליל. אתר הכפר כוסה בעשבי בר וכמה עצי שקמה. בית אחד, שכנראה שכן בתוך בוסתן פירות, עדיין עומד ומאוכלס כיום על ידי משפחה פלסטינית. האדמות הסמוכות מעובדות בידי חקלאים ישראלים.