מידע

מחוז: טַבַּרִיָּה (טבריה)

מספר תושבים 1948: 370

תאריך כיבוש: 17/07/1948

יחידה כובשת: חטיבה 7

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר שכן על אוכף בין שתי גבעות, 10.5 ק"מ ממערב לטבריה, והשקיף דרום-מערבה לעבר מישור תורען. הכפר נבנה על שרידי ישוב רומי של כמרים שנודע ככְּפַר נִימְרָה. ב-1596 חיו בכפר 110 תושבים, ובסוף המאה ה-19 עלה מספרם לכ-250. ב-1931 נמנו בכפר 316 תושבים ב-71 בתים וב-1944-45 חיו בו 320 תושבים, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 12,019 דונם, מהם 3,224 אשר נרכשו בידי יהודים. במרכז הכפר עמדו הבתים בצפיפות, ובתים חדשים יותר נבנו מצפון-מזרח במרווחים גדולים יותר זה מזה. הבתים נבנו מאבן, מלט, בוץ או בטון, עם גגות עץ או קני-סוף. בית-יסודי לבנים נוסד בכפר בתקופת העותמנית, ונסגר בתקופת המנדט. מי השתייה נלקחו מבאר במרחק קילומטר וחצי מדרום לכפר ומבורות מים בהם נאספו מי גשמים. כלכלת-הכפר התבססה על חקלאות וגידול חיות-משק; דגנים היו היבול העיקרי, ועל שטחים קטנים נשתלו גם ירקות וזיתים, שעובדו בבית-בד ידני.

גורלו של נמרין היה ככל הנראה דומה לזה של לוביא וחיטין, כפרים סמוכים שנכבשו בסוף מבצע דקל. במהלך המבצע, כוח בפיקודו של חיים לסקוב, מפקד חטיבה שבע, הדף את כוחות השיחרור הערבי וכבש את הערים שפרעם ונצרת והכפרים הערביים שבסביבתן. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב שהכפר נכבש ב-16-17 ביולי 1948, לקראת סוף עשרת הימים שהפרידו בין שתי ההפוגות של המלחמה. מוריס אינו מתאר את נסיבות כיבוש הכפר ועזיבת תושביו [אך משער שתושביו עזבו בשל תקיפה או פחד מתקיפה].

אחוזת נפתלי נבנתה על אדמות-הכפר ב-1949. אתר הכפר וחלק גדול מאדמותיו מוקפים כיום בגדר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 535, 527

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 371 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 62).
 

תמונות

אחר