מידע
מחוז: טולכרם
מספר תושבים 1948: 300
תאריך כיבוש: 01/04/1948
יחידה כובשת: ההגנה
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אליכין, חרב לאת, אחיטוב
רקע:
הכפר שכן על מדרון מתון של גבעה נמוכה במרכזו של מישור רחב, 12.5 ק"מ מצפון-מערב לטול כרם. ב-1944-45 חיו בכפר 260 תושבים, שמוצאם בכפר עבּסאן שבנפת עזה. אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 16,770 דונם, מהם 3,835 אשר נרכשו בידי יהודים. מבנה-הכפר היה מלבני, ומסביבו היו כמה בארות שסיפקו מים לשתייה ולהשקייה. חקלאות הכפר היתה מבוססת בעיקר על דגנים, אך התושבים גידלו גם פירות שונים, כמו מלונים, הדרים ובננות. ממערב ומדרום לכפר היו חורשות.
ב-13 לאפריל 1948 כתב מפקד ההגנה ישראל גלילי לקק"ל שיש "חשיבות הגנתית" לייסוד יישובים יהודים על מספר אתרים בשטחים שנכבשים על ידי ההגנה, ובהם אל-מנשיה. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, בסביבות 15 באפריל 1948 עזבו תושבי אל-מנשיה את כפרם ועברו מזרחה. מוריס ראיין ב-1985 את קצין המודיעין של ההגנה, אשר טען כי הוא הפציר בתושבים להישאר בכפרם ולקבל את הגנת הארגון. עם עזיבתם, הגיעו הכפריים להסכם עם נציגי ההגנה לפיו תושבי היישובים היהודים הסמוכים ישמרו על רכושם ויניחו להם לחזור לבתיהם בתום המלחמה. עם זאת, כבר בסוף החודש, לדברי מוריס, החלו יחידות של ההגנה להרוס באופן שיטתי את בתי הכפר, בסיוע תושבי היישובים היהודים של האזור; מטה ההגנה החליט עוד קודם לכן שכל האזור שבין תל-אביב וחדרה צריך להיות ריק מערבים עד ה-15 במאי.
[הקיבוצים] עין-החורש (1931) וגבעת חיים (1932), נבנו על אדמות שהיו שייכות לכפר בעבר. [מושב] אחיטוב נבנה ב-1951 על אדמות-הכפר, ממזרח לאתר-הכפר. כיום חוצה כביש את אתר הכפר; [קיבוץ] גבעת חיים שוכן בשני צדי הכביש, ורפת גדולה מצויה בקצהו הדרומי. שיחי-צבר צומחים בסמוך לכניסה לכפר, ואבנים מבתי-הכפר ההרוסים תוחמות ערוגות-פרחים. כותנה, פיסטוקים ופירות גדלים על האדמות שמסביב.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 557
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 302 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 64)).
אנדי יחזקאל מונה גם את אליכין וחרב לאת כישובים שנבנו על אדמות-הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm