זוכרות - אלמַאלִחָה

אלמַאלִחָה

מידע

מחוז: אלקֻדְס (ירושלים)

מספר תושבים 1948: 2250

תאריך כיבוש: 14/07/1948

יחידה כובשת: ארגון (אצ״ל) & גדנ"ע

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: שכונות דרומיות של ירושלים (עיר גנים, גבעת משואה, גונן ה', ח', ט', גבעת מרדכי)

רקע:

הכפר ניצב על רמה בגובה 750 מטרים, 5.5 ק"מ מדרום-מערב לירושלים. חלק חדש יותר של הכפר נבנה על המורד הדרום-מזרחי של גבעה שכנה. חוקרי תנ"ך זיהו במקום את מַנַחָת, הנזכרת בספר יהושע. ב-1596 חיו בכפר 286 תושבים. עם התפשטות ירושלים, אל-מַאלִחָה נעשה אחד משכונותיה. מדרום לכפר, בעמק, שכן עין יאלו. ב-1931 התגוררו באל-מַאלִחָה ובעין יאלו 1,410 תושבים ב-290 בתים שרובם בנויים מאבן. ב-1944-45 נמנו באל-מַאלִחָה 1,940 תושבים, רובם מוסלמים, מלבד עשרה נוצרים ושטח הכפר עמד אז על 6,828 דונם, מהם 922 שנרכשו בידי יהודים. היו בכפר, שצורתו מלבנית, בית-ספר יסודי ציבורי, מרפאה, מספר חנויות, מועצת כפר ומסגד גדול. רוב התושבים עבדו בחקלאות-בעל ובגידול חיות-משק, וכמה עבדו במלאכת יד, מסחר ושירותים. אדמות הכפר היו נטועות דגנים, ירקות ופירות. צמחיית בר כיסתה את מורדות ההרים הסמוכים, אשר שימשו למרעה. היה בכפר ובסביבותיו קברים רבים חצובים בסלע, ומגדל הרוס ניצב ליד המסגד.

הכפר הותקף לראשונה ב-6 במארס 1948, לפי היומון הפלסטיני 'פִלַסטין', שסיפר שיחידה יהודית חדרה לפאתי הכפר והתעמתה עם מגניו. לא מוזכרים נפגעים. מדברי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס עולה שהכפר התפנה לראשונה, באופן זמני או חלקי, באפריל, כתוצאה מהטבח בכפר דיר יאסין הסמוך ב-9 באפריל. לפי ה'ניו יורק טיימס' ההגנה פלשה לכפר בליל ה-1-2 במאי, כשהרחיבה את אחיזתה דרומה מאזור קטמון בירושלים. אך 'תולדות מלחמת הקוממיות' מוסר שהכפר נכבש עשרה שבועות מאוחר יותר, במהלך מבצעים שנערכו סביב ירושלים בתיאום עם מבצע דני. אחרי קרב עז שנמשך מספר ימים, הכפר נפל לידיים ישראליות. בליל ה-13-14 ביולי פלוגת אצ"ל ושתי מחלקות מפלוגת יונתן של הגדנ"ע נכנסו לכפר ותפסו בו עמדות. כוחות מצרים בצד מיליציות פלסטיניות כבשו מידם את הכפר ב-15 ביולי, שנכבש שוב עם הגעת תגבורת לאצ"ל. לפי ה'טיימס' הישראלים השתמשו באש מרגמות. כ-16 ביולי דיווח העיתון שהכפר בידיים ישראליות ושתקיפת נגד ערבית הביאה להרג 15 אנשי אצ"ל ופציעת 20, אך לא הצליחה בכיבושו. רק אז התפנה הכפר כליל.

שכונת מנחת הוקמה בכפר ב-1949. רבים מבתי הכפר עדיין עומדים ומאוכלסים במשפחות יהודיות, אם כי כמה בתים בצד הדרומי של הכפר נהרסו. הבתים המאוכלסים בנויים מאבן גיר והם שני קומותיים, עם פתחים מקושתים. בניין בית הספר נטוש וכיתותיו מלאות בפסולת. מסגד הכפר, עם צריחו הארוך ומעוגל עדיין עומד במרכז הכפר, סגור ומוזנח. בית הקברות של הכפר נמצא בצד הדרומי של האתר. מטעים גדלים במורדות הדרומיים והדרום-מזרחיים של העמקים. חלקים של השכונה הירושלמית רמת דניה מקיפים את אתר הכפר ממערב וצפון.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 303-306

מידע ממקורות נוספים:

לפי מוריס, כאשר נכבש הכפר באמצע יולי, הוא נמצא נטוש למחצה והוחזק בידי לוחמים ערבים לא סדירים (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 283).
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,250 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).