זוכרות - אלכַּאבְּרי

אלכַּאבְּרי

מידע

מחוז: עַכָּא (עכּו)

מספר תושבים 1948: 1770

תאריך כיבוש: 21/05/1948

יחידה כובשת: חטיבת כרמלי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: כברי

רקע:

הכפר שכן באזור בו נפגשו המורדות המערביים של הרי הגליל עם מישור עכו, 12.5 ק"מ מצפון-מזרח לעכו. הכפר ניצב על חלק מאתר ארכיאולוגי גדול שהיה מיושב לראשונה ב-3200 לפנה"ס, והכיל יסודות בניינים, פסיפסים וקברים חצובים בסלע. יתכן ששם הכפר מקורו במילה הארמית כַּבִּיריה, שפירושה גדול או עשיר. הגיאוגרף הערבי אל-מקריזי, שנפטר ב-1441, קרא למקום אל-כַּבּירָא; הצלבנים כינוהו כַּבְּרָא. בסוף המאה ה-19 חיו כ-400 תושבים בבתי-אבן בכפר שסביבו נטעו עצי תאנה, זיתים, רימונים ותפוחים. מעיינות הכפר היוו את מקור המים העיקרי בנפת עכו, וכללו את עין אל-מפשוח', עין פַוָאר, עין אל-עסל ועין כאברי. אמת מים בה העבירו ממי המעיינות לעכו נבנתה בתקופה היוונית; שתי תעלות נבנו לאותה מטרה במאה ה-19 על-ידי מושלי עכו. ב-1931 חיו בכפר 728 תושבים ב-173 בתי אבן, מלט ובוץ, או בטון מזויין; ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,520, מוסלמים כולם. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 47,428 דונם, מהם 90 אשר נרכשו בידי יהודים. בכפר היה מסגד ובית-ספר יסודי לבנים, וכלכלתו התבססה על חקלאות וגידול בעלי-חיים. הכפר נכבש בליל ה-20-21 למאי 1948, בשלב השני של מבצע בן-עמי. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מספר שרבים מתושבי הכפר נסו ממנו עוד בטרם נכבש, בשל פעולת-תגמול של צה"ל שגרמה למספר הרוגים בקרב תושבי הכפר. אל-כאברי נחשב בעיני ההנהגה הציונית כמרכז של כוחות המתנגדים ליישוב היהודי. תושבים מהכפר שהתראיינו בשנות ה-1970 להיסטוריון הפלסטיני נאפד' נזאל סיפרו שב-1 לפברואר 1948 ניסה כוח ציוני קטן לפוצץ את ביתו של מנהיג הכפר, משום שחבר למופתי של ירושלים. בעקבות כך, ניסו תושבי הכפר לחסום את התנועה בכביש הראשי הסמוך. ב-28 במארס ערכו תושבים מארב לשלוש מכוניות משוריינות ושיירה צבאית ["שיירת יחיעם"]. כוחות צבא השחרור הערבי הצטרפו, ובקרב שהתפתח במקום נהרגו 74 לוחמי ההגנה. ה'ניו יורק טיימס' דיווח על 49 הרוגים יהודים וששה הרוגים ערבים באותו אירוע, שגרר הפגזה בריטית על הכפר. בהתקפה הסופית על הכפר נלקח מספר לא ידוע של תושבים בשבי. חלק נהרגו כשהתפזרו בגליל, לאחר שכוחות ציוניים שמעו שהם מאל-כאברי. ב'תולדות מלחמת הקוממיות' נמסר, כנראה בטעות, שהכפר נכבש באמצע יולי במהלך מבצע דקל. ב- 18 בינואר 1949 הוקם קיבוץ כברי בחלק הצפון-מערבי של אתר הכפר ההרוס. [קיבוץ] געתון (1948), [המושבים] מעונה (1949) ועין יעקב (1950) והישוב מעלות (1957) נבנו כולם ממזרח לאתר-הכפר, על אדמות אל-כאברי או תרשיחא. היישוב האחרון שהוקם על אדמות אל-כאברי הוא כפר ורדים (1984). כיום נותרו מן הכפר רק קירות מטים לנפול וערימות אבנים מוקפות קוצים, עשבים ושיחים. קיבוץ כברי משתמש באדמות הסמוכות לחקלאות ומרעה.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 568-569

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מוסיף שהכפר נכבש בידי חטיבת כרמלי, בפעולה שמטרתה היתה להבקיע דרך אל קיבוץ יחיעם המנותק ולחברו לאזור שנשלט בידי היהודים. הוא מצטט את פקודות המבצע שהוציא מפקד החטיבה, שהתייחסו בין היתר במפורש לאל-כאברי, והורו לכוחות "להרוג בגברים, להרוס ולהצית את הכפרים" (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 174). מוריס מוסיף שרוב הכפרים באזור הוחרבו בידי חבלני ההגנה במהלך המבצע או מאוחר יותר (שם). לפי הערכתו של אנדי יחזקאל חיו בכפר 1,660 תושבים ב-1948 (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).