מידע
מחוז: חיפא
מספר תושבים 1948: 6110
תאריך כיבוש: 16/07/1948
יחידה כובשת: גולני & כרמלי & אלכסנדרוני & חיל הים
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: כפר גלים, החותרים, מגדים, בית צבי, שכונת דניה (חיפה)
רקע:
הכפר אל-טירה, אשר שכן שבעה ק"מ מדרום לחיפה על המורדות המערביים של הכרמל, היה אחד הכפרים הגדולים, המאוכלסים והחשובים בנפת חיפה. הצלבנים כינו אותו סן ז'אן דה-טיר. ב-1596 מנה הכפר 286 נפש; בסוף המאה ה-19 חיו בכפר המוקף עצי זית כ-1,200 תושבים אשר עיבדו למעלה מ-6,000 דונם. באמצע שנות ה-1940 חיו באל-טירה 5,240 מוסלמים ו-30 נוצרים, [על-פי גירסה אחרת של ח'אלידי, מספר זה כולל גם שכונות אחרות באזור] בבתי אבן שנבנו בקבוצות. היו בכפר שני בתי ספר יסודיים, אחד לבנים ואחד לבנות, ומספר מעיינות. כלכלת הכפר היתה מבוססת על חקלאות, בעיקר גידול דגנים, ירקות ופירות. חלק מתושבי הכפר עסקו גם בגידול בעלי-חיים. ב-1943 היה אל-טירה הישוב המוביל ביבול הזיתים ובשמן זית בנפת חיפה כולה והיו ברשותו שלושה בתי בד מכאניים. גם עצי שקד גדלו בו בשפע ומכאן כינויו טירת אל-לוז – טירה של השקדים. בשנים 1944-45 מנו אדמות הכפר 45,262 דונם, מהם למעלה מ-6,500 דונם שנמכרו ליהודים. באדמות הכפר היו מצויות חמש ח'ירבות, שבאחת מהן נמצאו השרידים של מנזר סנט ברוקרדוס ומערות שהיו מיושבות בעבר. האצ"ל הפגיז את אל-טירה ב-12 בדצמבר 1947, במהלך חג החנוכה. לפי 'ספר תולדות ההגנה' נהרגו בהתקפה 13 תושבים. העיתון הפלסטיני 'פילסטין' מנה בין ההרוגים ילדים וזקנים. לאחר מכן היו התקפות נוספות על הכפר. ה'ניו יורק טיימס' מביא את טענת ההגנה לפיה אל-טירה היה בסיס ערבי מרכזי. על-פי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, בוצע הניסיון הראשון לכיבוש הכפר ימים ספורים אחרי נפילת חיפה, באמצעות ירי מרגמות ב-25 וב-26 באפריל. בהתערבות יחידות בריטיות פסק הירי, ונשים וילדים פונו מהכפר למקום מבטחים. ב-5 במאי פונו כ-600 תושבים לג'נין ולשכם. אחרי מתקפות נוספות של ההגנה נפל הכפר ב-16 ביולי, בין שתי הפסקות האש של המלחמה. על-פי 'ספר תולדות ההגנה', במהלך כיבוש אל-טירה וכפרים אחרים באזור נעשה לראשונה שימוש בכוח ימי, באמצעות ספינת המלחמה אילת אשר הפציצה את הכפר לפני שיחידות רגליות נעו לתוכו. התושבים ששרדו בכפר תקופת מצור של למעלה מחודשיים עד כיבושו, גורשו למשולש ג'נין-שכם-טולכרם או נאסרו במחנות שבויים, לפי מוריס. טענה של הליגה הערבית בדבר שריפה למוות של 28 פליטים מא-טירה שמצאו מחסה בכפר השכן עין ע'זאל, לא מצאה תימוכין בבדיקות של האו"ם ושל מוריס.
ביוני 1948 הוקם [קיבוץ] החותרים מדרום לאתר הכפר. שנה לאחר מכן נבנו טירת כרמל על אתר הכפר ו[מושב] מגדים על אדמותיו. בתחילת שנות החמישים נבנו [כפר הנוער] כפר גלים ו[המוסד החינוכי] בית צבי על אדמות הכפר. כיום מצויה התיישבות ישראלית על חלק מאתר הכפר. מספר בתים מהכפר המקורי עדיין עומדים על תלם, וניתן להבחין בשיירים של שני אתרים קדושים. בית הספר של הכפר משמש תלמידים ישראלים, ערבים ויהודים. בבית הקברות שוררת עזובה וחלק מהמצבות שבורות. בחלק ההררי של סביבות הכפר ישנן חורשות ובתי מגורים, ואילו החלק המישורי משמש לחקלאות.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 195-198
מידע ממקורות נוספים:
מוריס מציין שטרם כיבושו, חסם הכפר אל-טירה במשך חודשים רבים את התחבורה היהודית בכביש החוף (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 133-134). לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 6,113 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 50)).על-פי PalestineRemembered.com הורכב הכוח שתקף את הכפר מחטיבות חיל הים, גולני, כרמלי ואלכסנדרוני, ואילו לוחמי הכפר היו מיליציה פלסטינית מקומית, מתנדבי צבא השחרור הערבי ועזרה מסוימת מהצבא העיראקי בטולכרם וג'נין (http://www.palestineremembered.com/Haifa/al-Tira/index.html).על-פי אנדי יחזקאל נבנתה גם שכונת דניה בחיפה על אדמות הכפר אחרי 1948 (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm). על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי העיר טירת כרמל ובגן לאומי הר הכרמל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
תמונות
סרטונים
אחרי כ- 100 מטר הגענו לגן ציבורי מצד ימין, הגן נבנה על הריסות מבנים עתיקים של הכפר שכללו מסגד ישן וחצר ציבורית של הכפר הפלסטיני שנקראה אלמנזול. באזור זה קובצו ב 1948תושבי הכפר על ידי הצבא הישראלי אחרי כיבושו, הועלו על אוטובוסים וגורשו לכיוון ג'נין.
חוברות
אחר
פרסומים
עדויות אודות האתר
סיורים לאתר
