מידע

מחוז: טַבַּרִיָּה (טבריה)

מספר תושבים 1948: 2170

תאריך כיבוש: 02/11/1948

יחידה כובשת: ההגנה

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר הקטן שכן על רמה קטנה של סלע וולקני והשקיף לעבר ואדי אל-חמאם [נחל ארבל] והכינרת, 7.5 ק"מ מצפון-מערב מטבריה. תושבי הכפר נמנו בעיקר על שבט עַרַבּ אל-מַוַאסִי, אך כמה משפחות השתייכו לערב ווּהֵיבּ. ב-1931 נמנו בכפר 1,060 שהתגוררו ב-190 בבתי-אבן ובאוהלים. ב-1944-45 עלה מספר תושבי הכפר ל-1,870, מוסלמים כולם, ושטחו עמד על 7,036 דונם. בצפון הכפר היו שני אתרים מקודשים לזכר שיח'ים מקומיים. כלכלת הכפר התבססה על חקלאות. עצי זית ניטעו בחלק הצפוני של אדמות הכפר, ודגנים בקרקעית ואדי אל-חמאם.

מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא. ממיקומו ניתן לשער שהכפר נכבש אחרי כיבוש טבריה ב-18 באפריל 1948, כשכוחות ההגנה תקפו מספר כפרים באזור על מנת לבסס את אחיזתם בעיר ולהרחיק את תושבי האזור. אפשרות נוספת היא שהכפר נכבש במהלך מבצע דקל, כשכוחות שכבשו את נצרת התקדמו מזרחה בכיוון טבריה. אם כך היה, הכפר ודאי נכבש באמצע יולי [בידי חטיבה שבע] בצד הכפר הסמוך חיטין. תושבי המקום דיווחו בעל-פה על טבח שבוצע בכפריי ערב אל-מואסי בסוף אוקטובר או תחילת נובמבר 1948. לדבריהם, חיילים יהודים קיבצו 15 גברים, לקחו אותם לכפר השכן עילבון וירו בהם. שני גברים נשארו בחיים והעמידו פני מתים. החיילים חזרו וירו לכל אחד בראש, רק אחד שרד והוא ברח לסוריה עם אחרים מהשבט. חברי שבט אחרים הצטרפו לשבטים אחרים בגליל.

[קיבוץ] רביד הוקם שלושה ק"מ ממערב לאתר-הכפר ו[מושב] ארבל נבנה ב-1949 כשני ק"מ מדרום-מזרח לאתר. הם לא הוקמו על אדמות הכפר, שמבתיו לא נותר כל זכר. טרסות אבן מספקות את העדות היחידה לקיום הכפר במקום. האתר והאדמה סביבו משמשים בעיקר כאזורי מרעה, אך חלק מהאדמות מעובדות בידי ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 545-546

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,169 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 62).
לפי אנדי יחזקאל הכפר נכבש ותושביו גורשו ב-2 בנובמבר 1948 (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי הארבל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

תמונות

אחר