מידע

מחוז: ע'זה

מספר תושבים 1948: 940

תאריך כיבוש: 31/05/1948

יחידה כובשת: חטיבת הנגב

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: דורות

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: אין

רקע:

הכפר שכן בקצה הצפוני של הנגב, 15 ק"מ ממערב לעזה, כששתי גבעות תוחמות אותו ממזרח וממערב. אתר הכפר זוהה עם הכפר הקדום אוֹגָה, שמופיע במפת מדבא מהמאה הששית לספירה, ויתכן ששם הכפר הוג' הוא גרסה ערבית של השם הקדום. הוג' נוסד בתחילת המאה ה-19 בתקופתו של מוסטפא ביי, שמשל בעזה ויפו בין 1818 ל-1820, הציע אדמה בחינם ובנה תחנת משטרה לצורך קידום הביטחון באזור ועידוד אנשים מעזה לעבור למקום. חוקר התנ"ך האמריקאי אדוארד רובינסון ביקר בהוג' ב-1838, והבחין שבתי הכפר בנויים מבוץ וכי חיים בו בין 200 ל-300 נפש. ב-1931 חיו בכפר 618 תושבים ב-118 בתים וב-1945 עלה מספר התושבים ל-810, מוסלמים כולם. 230 יהודים התגוררו באותה עת באזור האדמיניסרטיבי שנקרא הוג', אולם ביישוב נפרד. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 21,988 דונם, מהם נמכרו 4,236 ליהודים. הכפר נהנה משפע של מי תהום. מים לשימוש ביתי סופקו מבאר בעומק 70 מטרים בתוך הכפר. בארות נוספות נמצאו בואדיות הסמוכים. תושבי הכפר גידלו דגנים, ענבים תאנים, אפרסקים ושקדים.

במהלך פשיטתה צפונה, חטיבת הנגב של הצבא הישראלי הורתה לתושבי הוג' לעזוב את בתיהם ב-31 במאי 1948. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס גורס שהכפריים גורשו מערבה וכי בתיהם נבזזו ופוצצו. למרות שבעלי תפקידים רשמיים ציונים רבים החשיבו את הכפר כ"ידידותי", הדעה השלטת היתה כי הוא אין לסמוך על אמינותו בקווי החזית עם הצבא המצרי. בספטמבר פנו הכפריים הגולים לישראל בבקשה להתיר את חזרתם, על בסיס קיום ההפוגה. עניינם נידון בקרב כמה אנשי רשויות ישראליים: השר לעינייני מיעוטים, בכור שטרית, המליץ להתיר את שיבתם, אם כי לא לכפרם אלא לנקודה בעומק השטח הישראלי. בכל מקרה, עניינם נדחה בידי רשויות הצבא על בסיס של ביטחון או תקדים.

קיבוץ דורות, אשר נוסד ב-1941 על אדמות שהיו שייכות קודם לכן להוג', השתלט על יתר אדמות הכפר אחרי 1948. רק בניין בטון מלבני אחד, נוטה ליפול, שרד מהכפר. תפקידו הקודם אינו ברור, וכיום הוא משמש כמחסן חקלאי. ניתן להבחין גם בשרידי שוקת. עצי שקמה ושיחי צבר גדלים בצדדים המזרחי והמערבי של האתר. חוות כבשים ישראלית הוקמה באתר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 101-102

מידע ממקורות נוספים:

לפי מוריס, ב-1946 הסתירו תושבי הוג' אנשי הגנה שהתחמקו מסריקה בריטית. מוח'תאר הכפר ואחיו נרצחו בדצמבר 1947 בעזה בידי המון שהאשימם בשיתוף פעולה עם היהודים. תושבי הכפר גורשו לדימרה. תושבי קיבוצים באזור נחלצו להגנה על הכפר, ומחו נגד הפגיעה בבתיו (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 178; 209; 228).
על-פי PalestineRemembered.com הצבא המצרי הגן על הכפר. פליטי הכפר אולצו לעבור לדימרה, אך רבים מהם ניסו לחזור לכפרם במהלך ההפוגה, משם הם אולצו בשנית לברוח (http://www.palestineremembered.com/Gaza/Huj/index.html)
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 940 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46).
לפי אנציקלופדיה מפה אתר הכפר נקרא כיום חורבת הוֹגָה, בעקבות צלילו של שם הכפר. לפי הממצאים במקום הוא היה מיושב מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית, וכאן היה מקומה של הוגה הנזכרת במפת מידבא. הכפר הוג' הוקם על האתר הקדום, ותושביו קיימו יחסי ידידות עם אנשי קיבוץ דורות הסמוך. בתל נותרו שרידים מעטים, ויש בו בית קברות מוסלמי מהתקופה הערבית הקדומה (אנציקלופדיה מפה, 2000, 2: 140).
לפי ויקיפדיה, חלק מחוות השקמים של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שוכנת על אדמות הוג' (http://he.wikipedia.org)
 

תמונות

אחר