מידע
מחוז: אלקֻדְס (ירושלים)
מספר תושבים 1948: 10
תאריך כיבוש: 14/07/1948
יחידה כובשת: הראל (פלמ״ח)
רקע:
הכפר ניבנה בתחילת המאה ה-20 על אתר ארכיאולוגי ושכן על פסגת הר שטוחה, 12.5 ק"מ ממערב לירושלים. היה זה כפר קטן מאוד שכלל בתי-אבן ספורים, בהם חיו. ב-1944-45 עשרה תושבים בלבד, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 3,072 דונם. היה בכפר אתר מקודש לזכר אל- סעי ("השליח") עמר, שעל-שמו נקרא הכפר. ב-1942 הקים הועד הכללי ליתומים ערבים בכפר חווה לבנים, ששילבה לימודי תיכון עם לימוד חקלאות. התלמידים שנבחרו ללמוד במקום באו ממשפחות כפריות ואבותיהם נהרגו בתקופת המרד נגד הבריטים (בין 1936 ל-1939). ב-1946 למדו במקום 60 חניכים. בשנה שלאחר מכן החלה בניית מבנה לבית ספר מקביל לבנות. מעיין מדרום סיפק מי שתייה לכפר, שחקלאות בעל היתה מקור הקיום העיקרי של תושביו. התושבים גידלו דגנים בתחתית העמקים ובאדמות השפלה, ועצי זית וגפנים במורדות. בנוסף, תושבים עסקו בגידול חיות-משק.
הכפר נכבש בידי הגדוד הרביעי של חטיבת הראל ב-16 ביולי 1948, לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות', או ב-17-18 בחודש, לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס [למעשה מוריס נוקב בתאריכים 13-14 ביולי; בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 283]. הכפר נכבש במהלך השלב השני של מבצע דני, יחד עם כפרים אחרים בצד הדרך לירושלים. תושבי הכפרים פינו את בתיהם לפני המבצע, אולי כתגובה לטבח דיר יאסין, ברחו בעקבות הפגזות הכפר ותקיפות שהקדימו את המבצע, או גורשו בידי הכוחות הישראלים הפולשים; זה היה גורלם של מנהל חוות הבנים וסגנו, ששולחו לדרכם ביריות.
הבניינים העיקריים של חוות הבנים הוסבו ב-1952 לבית חולים לבריאות הנפש איתנים. האתר מוקף בגדר ובשער עם שומר. כל הבתים עודם עומדים ונבנו להם תוספות. עצי ברוש וחרוב גדלים בין הבתים, ובצד הדרומי של הכפר מצוי מטע זיתים. חברת בזק הקימה מתקן גדול עם ציוד רדאר בקצה הדרומי של האתר, ובסמוך בית החולים הפסיכיאטרי.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 284-285
מידע ממקורות נוספים:
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 12 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך יער הקדושים של קק"ל (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').