מידע

מחוז: חיפא

מספר תושבים 1948: 1320

תאריך כיבוש: 26/07/1948

יחידה כובשת: כרמלי & אלכסנדרוני & גולני

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: גבע כרמל

רקע:

הכפר שכן על המורדות המערביים של דרום הכרמל, 18.5 ק''מ מדרום לחיפה, והשקיף לעבר מישור החוף. כביש החוף [כיום כביש 4] עבר 1.5 ק''מ ממערב לכפר [במקור כתב ח'לידי בטעות ממזרח], שפירוש שמו הוא הר או גבעה. שרידי פסיפס וקברים חצובים בסלע מעידים על עתיקותו של ג'בע, וקיימת סברה שהוא נבנה על אתר הישוב הרומי גאבאתא. שפך ואדי אל-מֻעַ'ארָה [נחל מערות], בו נמצאו עדויות לישוב אדם בתקופה הפרהיסטורית, מצוי פחות משני ק"מ מצפון לכפר. ב-1596 חיו בג'בע 99 תושבים, שמספרם עלה בסוף המאה ה-19 ל-150. בעת המודרנית נבנו בכפר בתי אבן, וב-1885 נבנה בו בית ספר יסודי לבנים. ב-1931 חיו 762 תושבי הכפר ב-158 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,140, כולם מוסלמים, והם התפרנסו מגידול בעלי חיים ומחקלאות, עם דגנים וירקות כיבול העיקרי. תושבי הכפר גידלו גם זיתים והפיקו שמן-זית בבית-בד ידני. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 7,012 דונם.

ההתקפה הראשונה על הכפר בוצעה על-ידי כוח ציוני גדול ב-26 בפברואר 1948. לא דווח על נפגעים. במחצית השניה של יולי 1948 היוו שלושת הכפרים ג'בע, אִג'זִם ועין ע'זאל את המובלעת הערבית הגדולה ביותר שלא נכבשה בלב השטח הישראלי. לוחמי הכפרים הללו הדפו התקפות עליהם ושיבשו את התחבורה הישראלית בדרך החוף מדרום לחיפה. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות', ב-24 ביולי 1948 תקף את האזור כוח מיוחד מחטיבות גולני, כרמלי ואלכסנדרוני, ונהדף. למחרת פתח הצבא הישראלי בהפגזה ארטילרית ואווירית עזה ונכנס לכפרים בליל ה-25-26 ביולי [מבצע שוטר]. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, התושבים נדרשו לעזוב או שברחו מזרחה, וכוחות ישראלים ירו לעבר חלק מהנסים. דו"ח של האו"ם קבע כי ההתקפה גרמה ל-130 הרוגים או נעדרים מקרב תושבי הכפרים, וכי עם סיומה נכפה על תושבי שלושת הכפרים להתפנות והם עברו לאזור ג'נין. לפי חקירת האו"ם, הרס שיטתי של ג'בע בוצע זמן קצר אחרי כיבושו.

בשנת 1949 הוקם [מושב] גבע-כרמל על אדמות ג'בע, קילומטר אחד מצפון-מערב לאתר הכפר. באתר ניתן להבחין בגלי אבנים ובאתר מקודש שנותר עומד. סביב הכפר נותרו שרידי קברים, וחורשות אורנים מגודרות גדלות בקרבתו. חלק מאתר הכפר משמש ישראלים כאדמות מרעה.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 165-166

מידע ממקורות נוספים:

לדברי מוריס, ב-18 ביולי נהרגו שני נוסעים יהודים בסמוך לג'בע, ובעקבות כך הוזהרו תושבי שלושת הכפרים שעליהם להכנע או להתפנות. הם דחו את שתי החלופות, לדברי מוריס כנראה בלחץ הכוחות הלא מקומיים, ובעקבות כך החל צה"ל בנסיונות לכיבוש הכפרים. התקפותיו ב-18 וב-19 ביולי נהדפו, ובעקבות ההתקפה הסופית שהחלה ב-24 ביולי נכבשו הכפרים. מוריס מוסיף שבחקירה שנערכה באוגוסט מטעם האו"ם והתבססה על ראיונות עם פליטים משלושת הכפרים, הוסק שההתקפה הישראלית על הכפרים היתה בלתי מוצדקת, במיוחד נוכח הצעת התושבים לשאת ולתת, ונוכח סירובה של ישראל לעשות כן (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 285-286).
על-פי PalestineRemembered.com נמנו לוחמי הכפר על מיליציה ערבית מקומית ומתנדבי צבא השחרור הערבי, בתמיכה מסויימת של הצבא העיראקי בטולכרם (לחץ\י כאן).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,322 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 48)).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך יער חוף הכרמל של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

תמונות

אחר