מידע

מחוז: ע'זה

מספר תושבים 1948: 1430

תאריך כיבוש: 05/11/1948

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: גיאה, בית שקמה, תלמי יפה

רקע:

הכפר שכן באזור חולי, מוקף גבעות, 19 ק"מ מצפון-מזרח לעזה. מספר ואדיות עברו מסביבו [נחל עובד], ולעתים גרמו להצפתו; הדבר מסביר אולי את שם הכפר, שפירושו "אוסף המים" בערבית. הכפר זוהה עם העיירה שכּוּנתה בכתבי הצלבנים אלג'י. השרידים הארכיאולוגיים שנמצאו במקום כוללים עמוד אבן ושרידי טחנה רומית. הכפריים דיווחו שכפרם נהרס בשלב כלשהו ואז נבנה מחדש בידי מוחמד אבו נבוט, מושל יפו ועזה בין השנים 1807 ו-1818. ב-1931 חיו בכפר 899 תושבים ב-188 בתים. ב-1944-5 עלה מספר תושבי הכפר ל-1,230, מוסלמים כולם, ושטח אדמותיו עמד על 8,506 דונם. בכפר עמד מסגד, וילדי הכפר למדו בבית ספר בכפר השכן ברברה. תושבי הכפר התקינו משאבה על אחת מהבארות בסביבה, על מנת לשאוב מים לצרכים ביתיים. הקהילה עבדה בעיקר בחקלאות וגידלה דגנים, הדרים ובננות. בנוסף, נודע הכפר בגבינות ובמוצרי חלב אחרים שייצר, ואשר נמכרו בעזה ובאל-מג'דל הסמוכות.

הכפר נפל לידיים ישראליות באותו זמן כמו אל-מג'דל, ב-4-5 בנובמבר 1948, בשלהי מבצע יואב אשר נועד לקשר בין הכוחות הישראליים בנגב לבין אלה שמדרום לרמלה. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב כי הצבא הישראלי השתמש נגד הכפרים במבצע זה בארטילריה בצורה נרחבת בהרבה מאשר בהתקפות קודמות, בנוסף להפגזות אוויריות. כמו רוב תושבי האזור, כפריי אל-ג'יה כנראה ברחו או גורשו לרצועת עזה.

המושבים הישראליים גיאה ובית שקמה נבנו על אדמות הכפר ב-1949 ו-1950, בהתאמה. מהכפר לא נותר כל זכר. כמה עצי שקמה גדלים באתר. מלונים ניטעו בידי בית שקמה על האדמות שמסביב.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 114

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,427 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46).

לפי אנדי יחזקאל, גם מושב תלמי יפה נבנה על אדמות הכפר 

 

תמונות

אחר