מידע

מחוז: יאפא

מספר תושבים 1948: 4450

תאריך כיבוש: 14/05/1948

יחידה כובשת: אלכסנדרוני

יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: משמר השבעה, גנות, חמד, התרחבות של נחלת יהודה, רמת אליהו (ראשון לציון), נוה אליהו (ראשון לציון), חלק מאיזור התעשיה המערבי של ראשל"צ, קרית בן גוריון (חולון)

רקע:

הכפר שכן על גבעת-חול, תשעה ק"מ מדרום-מזרח ליפו, על אתר שהיה מיושב כבר בימי הכנענים ונזכר בתנ"ך כבית-דגון. בימי שלטון המלך האשורי סנחריב במאה השביעית לפנה"ס נודע המקום כבִּית דאגאנה ובתקופה  הרומית נקרא קֶפַּאראדגוֹן. שומרונים גרו בכפר מהמאה הרביעית ועד המאה העשירית לספירה, ובמאה השמינית בנה בו הח'ליף האֻמַיִּי הִשאם בן עבּד אל-מַלִכְּ ארמון עם עמודי שיש לבן. הצלבנים בנו שם מבצר שנחרב בידי סֿלאח אל-דין ונבנה מחדש בידי ריצ'ארד לב הארי בשנת 1191, ושרידיו עוד נראו במקום ב-1948. ב-1596 חיו בכפר 633 תושבים; ב-1931 התגוררו בו 2,653 תושבים ב-591 בתים מלבני בוץ וקש או אבן ומלט, וב-1944-45 עלה מספרם ל-3,840, מרביתם מוסלמים, מלבד 130 נוצרים. אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 17,327 דונם, מהם 1,975 אשר נרכשו בידי יהודים. בכפר פעלו שני בתי-ספר יסודיים: בית-ספר לבנים נוסד ב-1920 ולו שטח-אדמה ששימש ללימוד החקלאות, וספריה בת 600 ספרים. ב-1940 למדו בו 353 תלמידים; בבית ספר נוסף לבנות למדו אז 102 תלמידות. תושבי-הכפר גידלו הדרים, בננות ודגנים. הפרדסים הושקו במי-בארות.

החל מינואר 1948 היווה הכפר מטרה להתקפות של יחידות-פלמ"ח שחנו בסמוך, ובאחת מהן נהרס אחד מבתי הכפר. ההתקפה הגדולה ביותר התרחשה ב-26 בפברואר כשכוחות חמושים במרגמות, מקלעים ורימוני-יד תקפו את הכפר עם שחר, הרגו שלושה תושבים ופצעו ארבעה, ופוצצו בית. לפי דיווח של ה'ניו יורק טיימס' התחוללה בכפר ב-19 בפברואר התנגשות בין חיילים בריטים לתושבים שבמהלכה נהרגו שני תושבים וחייל בריטי אחד. הכפר נכבש רק בסוף אפריל 1948 בידי חטיבת אלכסנדרוני במסגרת מבצע חמץ, שכלל התקפות על מספר כפרים מזרח ליפו ונועד לבודד את העיר ולהקל על כיבושה. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טוען כי תושבי בית דג'ן נטשו את כפרם ב-25 באפריל 1948 בהשפעת התקפת האצ"ל על יפו. לפי ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף, הכפר נכבש ב-30 באפריל, ולפי ה'ניו יורק טיימס הוא נכבש רק שבועיים מאוחר יותר. ביוני 1948 החלה קק"ל בהריסת בית דג'ן ומספר כפרים  נוספים וב-16 בחודש כתב בן-גוריון ביומנו שהרס הכפר מתקדם. בספטמבר הוגדר האתר כמתאים לשיכון מהגרים יהודים.

כיום ניצבים על אדמת הכפר בית דגן שהוקם שישה חודשים אחרי כיבוש הכפר, והמושבים משמר השבעה (1949), חמד (1950) וגנות (1953). מספר בתים מהכפר נותרו על תלם; חלקם נטושים ואחרים משמשים למגורי יהודים או כחנויות, משרדים או מחסנים. אחד מהם הפך לבית-כנסת. שיחי צבר, ברושים, תאנים ודקלים צומחים על אתר-הכפר; האדמה מסביב מעובדת בידי ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 236-238

 

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 4,454 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52)).
לפי אנדי יחזקאל שוכנים כיום על אדמות-הכפר גם חלק מנחלת-יהודה, חלק מראשון לציון וקריית בן-גוריון שבחולון (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי בית-דגן (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

תמונות

אחר