זוכרות - בּית גִ'בּרִין

בּית גִ'בּרִין

מידע

מחוז: אלח'ליל (חברון)

מספר תושבים 1948: 2820

תאריך כיבוש: 27/10/1948

יחידה כובשת: גבעתי

יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: בית גוברין

רקע:

בּית גִ'בּרִין הכפר שכן 21 ק"מ מצפון-מערב לחברון באזור שטוח שבמורדות המערביים של הרי-חברון, מדרום לואדי בית ג'בּרין [נחל גוברין], בצומת דרכים שהובילו לחברון, ירושלים, רמלה ואל- פאלוג'ה. משמעותו של שם הכפר היא "בית החזקים" [או "הענקים"] ויתכן שמקורו בארמית; לפי הפולקלור המקומי חיו במקום בעבר כנענים מגזע הענקים. בעת העתיקה היתה בית ג'בּרין, או בית גוברין כפי שנודעה בקרב היהודים, עיירה חשובה. היא נזכרה לראשונה במקורות לטיניים על-ידי יוספוס בשם בֶּתוֹגַבְּרַה. בשנת 200 לספירה קיבלה העיר מעמד של קולוניה רומית ושמה הוחלף לאֶלותֶ'רוֹפוֹליס. המוסלמים כבשו את המקום במאה השביעית לספירה, ומאוחר יותר הוא נכבש בידי הצלבנים, שכינוהו בֶּת' גיבְּלין ובנו בו מבצר ב-1137, שמאוחר יותר נהרס בידי סֿלאח אל-דין. הסולטן הממלוכי אל-דֿ'אהר בַּיבַּרְס כבש את בית ג'בּרין מידי הצלבנים במאה ה-13, והמקום שגשג בתקופה הממלוכית. ב-1596 חיו בכפר בית ג'בּרין 275 תושבים ובסוף המאה ה-19 חיו בו 900-1,000 תושבים בבתי אבן ובוץ. במהלך תקופת המנדט שימש המקום כמרכז מסחר ושירותים לכפרי האזור. ב-1931 התגוררו בכפר 1,804 תושבים ב-369 בתים וב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-2,430, מוסלמים כולם. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 56,185 דונם, מהם נרכשו 1,008 בידי יהודים. היו בכפר שני בתי-ספר, מרפאה, תחנת-אוטובוס ותחנת-משטרה. שוק שבועי שהתקיים שם בימי שלישי משך קונים מכפרים שכנים. תושבי-הכפר עסקו בחקלאות-בעל וגידלו דגנים ופירות. באתר הארכיאולוגי במקום נמצאו רצפות-פסיפס משתי כנסיות מהמאות הרביעית והשישית לספירה, בנוסף למערות שבעבר היו מיושבות, אתרי-קבורה ומגדלי-יונים. במחצית השניה של מאי 1948 תפס הגדוד הראשון של הצבא המצרי עמדות בכפר. לפי מקורות ישראלים, נכבש הכפר במהלך השלב האחרון של מבצע יואב בידי חטיבת גבעתי. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס הופצץ הכפר בתחילת המבצע ב-15-16 באוקטובר; ה'ניו יורק טיימס' דיווח שהכפר הופצץ מהאוויר ב-18 בחודש והוכה שוב ושוב בימים הבאים. לפי 'ספר תולדות ההגנה' הונחתה התקפה על הכפר ב-26 בחודש והכפר נכבש למחרת. נראה שהכפר לא נהרס מייד עם כיבושו; לפי מוריס, כתב בן-גוריון ביומנו ב-27 באוקטובר: "הלילה נכנס הצבא שלנו לבית ג'וברין (...) יגאל [אלון] שאל אם לפוצץ חלק מהבתים. עניתי בשלילה" [מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 226]. [קיבוץ] בית גוברין הוקם על אדמות-הכפר ב-1949, מצפון לאתר-הכפר, בו נותרו כיום רק מסגד, אתר תפילה ומספר בתים. המסגד מוקף צמחיית בר. בחלק מהבתים מתגוררים יהודים ואחרים נטושים. אחד מהבתים, בן קומותיים, הפך למסעדה ובית-קפה ישראלי. בתים ישראלים הוקמו ליד האתר התפילה הנטוש. באתר-הכפר גדלים פרא עשבים גבוהים, שיחים, שיחי-צבר ועצי-אקליפטוס. האזור שמסביב מהווה אתר-תיירות בשל העתיקות שבו.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 209-211

מידע ממקורות נוספים:

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, תושבי הכפר החלו לברוח ממנו עם פשיטת לילה עליו ב-24 באוקטובר, והכפר נכבש ב-28-29 בחודש (מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 295). על-פי PalestineRemembered.com רבים מתושבי הכפר הגיעו למחנות פליטים סביב בית-לחם וחברון, וכמה מהם לעקבּת ג'אבִּר שליד יריחו. רבים מהם נעקרו בשנית ב-1967 למחנות פליטים בעמאן. לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,819 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 50)). על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי בית גוברין וקיבוץ בית גוברין (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').