מידע
מחוז: אלרַּמְלָה
מספר תושבים 1948: 850
תאריך כיבוש: 15/07/1948
יחידה כובשת: חטיבה 8 & גבעתי & קרייתי
יישובים יהודיים על אדמות הכפר לפני 1948: אין
יישובים יהודיים על אדמות הכפר אחרי 1948: חלק ממודיעין
רקע:
הכפר ניצב בקצה ואדי בצד המזרחי של מישור החוף המרכזי, 10.5 ק"מ ממזרח לרמלה. בתקופה הצלבנית היתה במקום אחוזה של מסדר נוצרי, אשר נקראה פּוֹרפיליַה. בסוף המאה ה-16 חיו בברפיליה 44 תושבים, ובסוף המאה ה-19 הוא תואר ככפרון שתושביו גידלו זיתים. ב-1931 נמנו בכפר 544 תושבים שהתגוררו ב-132 בתים צפופים שנבנו מלבני בוץ וקש, מופרדים בסמטאות צרות. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-730, רובם מוסלמים. לכפר היתה צורה מלבנית, במרכזו היו מסגד ומספר חנויות. באמצע שנות ה-1940 השתרעו אדמות הכפר על 7,134 דונם. התושבים עסקו בחקלאות בעל ושלחין וגידלו דגנים ועצי פרי, כולל תאנים, לימונים, זיתים וענבים. הכפר כלל הריסות של בורות מים ודרך עתיקה. מצפון-מערב לכפר שכנה ח'רבת אל-וסן שהכילה שרידים של מבנה מקומר, יסודות, בית בד, בורות חצובים בסלע ואתר דת.
כוח שהורכב מיחידות של חטיבות גבעתי, קרייתי וחטיבה שמונה נע לברפיליה ב-15-16 ביולי 1948, במהלך החלק השני של מבצע דני, לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות'. הדבר ארע אחרי כיבוש לוד ורמלה. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס קובע שהמתקפה נערכה יום קודם, ב-14 ביולי. לא ברור מה ארע לתושבים, אך הם ככל הנראה גורשו מזרחה, כמו כפריים רבים אחרים במהלך אותו מבצע.
על אדמות הכפר לא הוקמו ישובים ישראליים. אתר הכפר משמש כאזור מטווח צבאי וסגור לציבור.
מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 360-361
מידע ממקורות נוספים:
לפי מוריס, ברפיליה נמנה על הכפרים אותם ביקש בן גוריון להרוס, ב-פנייתו לוועדת שרים ב-13 ספטמבר 1948. משה ארם, חבר הוועדה המדינית של מפ"ם ועוזר לשר לענייני מיעוטים, ניסה להציל את הכפר וכמה כפרים שכנים מהרס, אך ללא הועיל (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, עמ' 225, 228).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 847 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 34).
לפי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי העיר מודיעין (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
בַּרְפִילִיָּה Barfiliya برفيلية
הכפר ניצב בקצה ואדי בצד המזרחי של מישור החוף המרכזי, 10.5 ק"מ ממזרח לרמלה. בתקופה הצלבנית היתה במקום אחוזה של מסדר נוצרי, אשר נקראה פּוֹרפיליַה. בסוף המאה ה-16 חיו בברפיליה 44 תושבים, ובסוף המאה ה-19 הוא תואר ככפרון שתושביו גידלו זיתים. ב-1931 נמנו בכפר 544 תושבים שהתגוררו ב-132 בתים צפופים שנבנו מלבני בוץ וקש, מופרדים בסמטאות צרות. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-730, רובם מוסלמים. לכפר היתה צורה מלבנית, במרכזו היו מסגד ומספר חנויות. באמצע שנות ה-1940 השתרעו אדמות הכפר על 7,134 דונם. התושבים עסקו בחקלאות בעל ושלחין וגידלו דגנים ועצי פרי, כולל תאנים, לימונים, זיתים וענבים. הכפר כלל הריסות של בורות מים ודרך עתיקה. מצפון-מערב לכפר שכנה ח'רבת אל-וסן שהכילה שרידים של מבנה מקומר, יסודות, בית בד, בורות חצובים בסלע ואתר דת.
כוח שהורכב מיחידות של חטיבות גבעתי, קרייתי וחטיבה שמונה נע לברפיליה ב-15-16 ביולי 1948, במהלך החלק השני של מבצע דני, לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות'. הדבר ארע אחרי כיבוש לוד ורמלה. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס קובע שהמתקפה נערכה יום קודם, ב-14 ביולי. לא ברור מה ארע לתושבים, אך הם ככל הנראה גורשו מזרחה, כמו כפריים רבים אחרים במהלך אותו מבצע.
על אדמות הכפר לא הוקמו ישובים ישראליים. אתר הכפר משמש כאזור מטווח צבאי וסגור לציבור.
מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 360-361
מידע ממקורות נוספים:
לפי מוריס, ברפיליה נמנה על הכפרים אותם ביקש בן גוריון להרוס, ב-פנייתו לוועדת שרים ב-13 ספטמבר 1948. משה ארם, חבר הוועדה המדינית של מפ"ם ועוזר לשר לענייני מיעוטים, ניסה להציל את הכפר וכמה כפרים שכנים מהרס, אך ללא הועיל (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, עמ' 225, 228).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 847 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 34).
לפי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי העיר מודיעין (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').