ביום שני ה- 9.4.2012 קיימה זוכרות תהלוכה בשטח הכפר דיר יאסין לזכר הטבח שביצעו אנשי האצ"ל והלח"י בתושבי הכפר ביום 9.4.1948.

כ- 50 אנשים, רובם ישראלים, השתתפו בתהלוכה אשר התחילה ברחוב כנפי נשרים 22 שבשכונת גבעת שאול בירושלים. רחוב כנפי נשרים היה לפני הנכבה הכביש המחבר בין השכונה היהודית גבעת שאול לבין הכפר הפלסטיני דיר יאסין, והיווה את הכניסה הראשית לכפר הפלסטיני. היום דיר יאסין איננו ושכונת גבעת שאול, ששכנה מזרחית לדיר יאסין, התפשטה והתפתחה על אדמותיו ושרידיו. בתחילת התהלוכה ציינו את העובדה שכבר בינואר 1948 נחתם הסכם בין נציגי דיר יאסין לנציגי גבעת שאול על יחסי שכנות טובה ואי לוחמה למרות העימותים הקיימים באותה תקופה בין יהודים ופלסטינים במקומות שונים. המסמכים, שנחשפו לאחרונה מארכיון ההגנה, מראים שתושבי דיר יאסין עמדו בהסכם ואף התנגדו להצעות של עבד אלקאדר אלחסיני להכניס לכפרם לוחמים פלסטינים שיסייעו לשמור על הכפר, כי זה מנוגד להסכם החתום עם גבעת שאול. המתקפה על דיר יאסין, לפנות בקר ה- 9 באפריל, באה משלושה כיוונים, צפון, דרום ומזרח.

משני צדי הכביש המוליך לדיר יאסין היו שדות ומחצבות של תושבי הכפר. באחת המחצבות, על פי עדויות, הושלכו גופותיהם של 7 אסירים פלסטינים שהוצאו להורג. צעדנו, כשאנחנו מחזיקים שלושה לוחות שחורים כתובים עליהם שמות 93 מקורבנות דיר יאסין, לכיוון מרכז הכפר.

משני צדי הרחוב נבנו בניינים גבוהים ובתי מסחר. למרות זאת, עדיין קיימים כמה מבנים פלסטינים מלפני 1948. הראשון מצד ימין הוא בית משפחת רדואן. ממול בית הספר לבנות. בכנפי נשרים 37 עומד אחד מבתי משפחת זהראן, מולו היו עוד בתים של המשפחה. שם טבחו התוקפים היהודים כ- 30 אנשים ממשפחת זהראן. עמדנו והקראנו את שמות הקורבנות.

את מרכז הכפר, הפכה ישראל למרכז לבריאות הנפש, כפר שאול. כל מרכז הכפר מגודר ואסור לכניסה. הקפנו את המתחם וראינו את הבתים הפלסטינים. מרכז הכפר היה מוקד האירועים הזוועתיים של אותו יום באפריל 1948, בו נרצחו כ- 100 אזרחים, ביניהם גברים, נשים, זקנים וילדים. עברנו ברחוב הרב קצנלבוגן הסמוך למרכז הכפר. רחוב זה נסלל על בית הקברות של דיר יאסין. שרידי קברים עדיין נמצאים, למרות שקשה לראותם, בצד הרחוב. תושב השכונה, צעיר יהודי חרדי, התקרב אלינו ולחש באוזני אחד המשתתפים: "כשהייתי ילד, שיחקתי בעצמות שמצאתי לא רחוק מכאן". התוודה בשקט והמשיך אתנו בתהלוכה.

הגענו לנקודת הסיום מאחורי מתחם בית החולים. משם נמלטו תושבי דיר יאסין מערבה לכיוון הכפר הפלסטיני עין כארם. ממול אפשר לראות בבירור את כפר אלקסטל. בתוך דיר יאסין שררה פאניקה. תושבים הסתתרו בבתיהם עוד יומיים שלושה. חלקם ניצלו, חלקם נרצחו בתוך הבתים. אנשי האצ"ל/לח"י לקחו עשרות אסירים, רובם נשים, על משאיות למפגן ניצחון בשכונות היהודיות של ירושלים. אחר כך הורידו את הנשים קרוב לשער יפו (באב אלח'ליל) ואת האסירים הם לקחו בחזרה לשטח הכפר ורצחו אותם.

אמן שוויצרי יהודי שהשתתף באירוע, סיפר שדודה שלו אושפזה בבית החולים כפר שאול שבמרכז דיר יאסין שלושים שנה. היא הייתה ניצולת שואה. אחרי מותה הוא החליט לעשות סרט עליה ועל דיר יאסין. לשם כך היה ברמאללה, פגש וראיין פליטים, וגם קיבל אישור לצלם בתוך מתחם בית החולים.

אחת המשתתפות שהגדירה את עצמה כבת משפחת אצ"ל, שבבית שלה דובר על כך שארגון ההגנה ניצל את טבח דיר יאסין כדי להציג את עצמו כארגון מוסרי והומאני ואת ארגון האצ"ל שפרש ממנו כאכזריים ואלימים. בן גוריון לשם כך התנצל על הטבח.

משתתף נוסף הזכיר שדיר יאסין אינו הטבח היחיד שביצעו הציונים בפלסטינים. היו טבחים בעילבון, אלדואימה, אלטנטורה, אללד (לוד) ועוד.  

------------------

* להלן קישור למאמר בערבית על ההסכם בין תושבי דיר יאסין וגבעת שאול בתחילת 1948 

http://zochrot.org/ar/content/%D8%B9%D9%84%D8%A7%D9%82%D8%A9-%D8%A3%D9%87%D8%A7%D9%84%D9%8A-%D8%AF%D9%8A%D8%B1-%D9%8A%D8%A7%D8%B3%D9%8A%D9%86-%D8%A7%D9%84%D8%B7%D9%8A%D8%A8%D8%A9-%D8%A8%D8%A7%D9%84%D9%8A%D9%87%D9%88%D8%AF-%D9%84%D9%85-%D8%AA%D9%85%D9%86%D8%B9-%D8%A7%D9%84%D9%85%D8%B0%D8%A8%D8%AD%D8%A9

64 לטבח דיר יאסין

64 לטבח דיר יאסין / الذكرى 64 لمجزرة دير ياسين

64 לטבח דיר יאסין / الذكرى 64 لمجزرة دير ياسين

64 לטבח דיר יאסין / الذكرى 64 لمجزرة دير ياسين

64 לטבח דיר יאסין / الذكرى 64 لمجزرة دير ياسين

64 לטבח דיר יאסין / الذكرى 64 لمجزرة دير ياسين