זוכרות - סיור באלבסה

סיור באלבסה - דיווח ניתן לקיים את הסיור באופן עצמאי בהתאם למסלול המפורט בדיווח להלן.

14/07/2012

לצפייה בוידאו של הסיור לחץ/י כאן

שרידי אלבסה נמצאים כיום באזור התעשייה של העיר שלומי בגליל. השלטונות הישראליים הרסו את כל שכונות הכפר ורק מספר קטן של מבנים, הרוסים חלקית ומוזנחים, עדיין קיימים באזור.

הסיור, בשבת ה-14.7.2012, התחיל בכיכר המחברת בין דרך סנדי אזולי, היא דרך 899, לרחוב הרב עוזיאל, בשלומי. בכיכר פנינו צפונה לכיוון אזור התעשייה, הלכנו ברחוב ללא שם, נקרא לו כאן, לצורך המסלול, רחוב אלבסה אורך הרחוב מהכיכר עד גבול לבנון הוא כשני קילומטרים בלבד. הסתכלנו צפונה וראינו את אנטנות הגבול על הר אלמֻשַקָּח. דרך הר זה הונסו תושבי אלבסה לכיוון לבנון תחת התקפות כוחות ההגנה אשר כבשו את כפרם ב- 14 במאי 1948.

התחלנו ללכת צפונה ברחוב אלבסה. המבנה הראשון מצד ימין (מזרח), מבנה חדש בצבע לבן וקשתות בצבע תכלת מעל כניסתו הראשית, הוא "בית הכנסת העתיק – שער רחמים – שלומי". בית כנסת זה נבנה במקומו של אחד הבתים של כפר אלבסה הפלסטיני, בית משפחת ח'יאט, מאחורי בית הכנסת, מבנה ישן בן שתי קומות, נטוש ומוזנח. זה היה בית מלון ובית קפה השייכים לאבראהים ח'יאט. הרחבה מול הכניסה של בית המלון הייתה תחנת האוטובוסים והמוניות של אלבסה. מכאן היה אפשר לקחת מונית ולנסוע לבירות, ואורחים מלבנון וסוריה לנו בבית המלון הצפוני ביותר בפלסטין עד 1948.

חזרנו לרחוב אלבסה, הלכנו צפונה, מיד אחרי בית הכנסת, בצד ימין סמוך לרחוב, עוד שריד של כפר אלבסה. בית טמפלרים, בנוי מאבן, שתי קומות ובחצרו האחורית עץ ענק. תושבי אלבסה כינו אותו "בית אלסתּאת אלאלמאן" (בית הגברות הגרמניות). גרו בו נזירות גרמניות ושימש כבית ספר יסודי וכנסייה פרוטסטנטית. בין השיחים מול העץ הענק, הבחנו בשרידי בתים הרוסים. ח'ליל עאסי, פליט מאלבסה וגר כיום בכפר יאסיף בגליל, הצביע על המקום ואמר כאן היה הבית שלי, כאן נולדתי.

חזרנו לרחוב אלסבה, המשכנו צפונה. אחרי כמה עשרות מטרים, מצד ימין עומדת הכנסייה האורתודוקסית. מבנה מרשים. צלב מאבן שיש לבן מוצמד לחזית הכניסה. בכיתוב בערבית שמעל לדלת הכניסה צוין שהכנסייה נבנתה בשנת 1898. אין גישה מסודרת לכנסייה. נכנסנו פנימה דרך מדרגות מאולתרות. בתוך הכנסייה יש אולם גדול מוזנח, קירות סדוקים, רצפה הרוסה. סלים ואקים סיפר שעוברי אורח מחבלים בכנסייה ומחללים את קדושתה. פליטי הכפר שנותרו בגליל מנהלים מאבק משפטי כדי להשיב את הכנסייה לבעלות הקהילה ולקבל אישור לשפצה. כך הוא גם מצב שני בתי הקברות, הנוצרי והמוסלמי, שנמצאים מערבית לכפר בתוך אזור התעשייה מאחורי מפעל נגה. ואקים ואקים סיפר שליד הכנסייה רצחו אנשי ההגנה מספר אזרחים. אבו סלים יודע על שני אחים, ילד (12) וילדה (14) שהיהודים רצחו בפתח הכנסייה מול עיני אביהם.

חזרנו לרחוב אלבסה. סמוך לכנסיה, מכיוון צפון, שרידי בית. קשתות בקומה השנייה. זה בית אלח'ורי. משפחת אלח'ורי. לידו מבנה ישן עם כיפה. זה " מקאם אלח'דר". אתר קדוש בעיני כל תושבי אלבסה, נוצרים כמוסלמים. ליד בית אלח'ורי ובית אלח'דר עמדה שכונת מגורים. בסיור ראינו רק הריסות.

חזרנו לרחוב אלבסה. הלכנו כמה מטרים צפונה ופנינו שמאלה בדרך עפר. דרך קצרה שהובילה אותנו למסגד הכפר. מבנה מלבני בנוי מאבן, קומה אחת, מגודר בלוחות מתכת של מנהל מקרקעי ישראל כדי למנוע כניסה אליו. נכנסנו דרך אחד הפתחים בגדר. ראינו אולם תפילה שעבר שיפוצים ראשוניים של פליטי הכפר ועמותות אסלאמיות. אבו סלים סיפר שהשיפוצים הופסקו בהוראת השלטונות הישראליים. במשך שנים רבות, תושבים יהודים שהועברו לגור באלבסה, השתמשו במסגד כרפת. הצריח נהרס, כל החלק מעל לגג כאילו גולח. עדיין אפשר לראות את חלקו התחתון של הצריח בפינה הצפונית מזרחית של המבנה, ולהבחין במדרגות בתוכו.

חזרנו לרחוב אלבסה. הלכנו מעט צפונה ופנינו בפנייה הראשונה ימינה. אחרי כמאתיים מטר מצד ימין, בין השיחים, עומדת הכנסייה הקתולית. גם היא במצב מזעזע של הזנחה והתפוררות. ליד הכנסייה אין יותר מבנים, אבל שם היה, בין השאר, בית הספר הקתולי המפורסם של אלבסה.

הסיור, שהשתתפו בו 40 אנשים, נמשך שעתיים.

14.7.2012
_______________________________________

פרטים נוספים על אלבסה ניתן לקרוא בחוברת "זוכרות את אלבסה" שהפקנו לרגל הסיור וחילקנו אותה למשתתפים/ות ולפליטים/ות.

בלינק הזה, מאמר מאת שירה בן שחר, שהשתתפה בסיור באלבסה.