זוכרות - סיור באלעֻ'בַּיאת

סיור באלעֻ'בַּיאת - דיווח קיבוץ משמר העמק, בסיוע משטרת ישראל, לא אפשר לעמותת זוכרות ולפליטי הכפרים אלעֻ'בַּיה אלתַּחתא, אלעֻ'בַּיה אלפוקא ואלנַעְ'נַעִ'יָּה, לקיים אירוע זכרון וסיור בין שרידי הכפרים ההרוסים.

20/03/2010

קיבוץ משמר העמק, בסיוע משטרת ישראל, לא אפשר לעמותת זוכרות ולפליטי הכפרים אלעֻ'בַּיה אלתַּחתא, אלעֻ'בַּיה אלפוקא ואלנַעְ'נַעִ'יָּה, לקיים אירוע זכרון וסיור בין שרידי הכפרים ההרוסים. הסיור התקיים בקרבת מקום והשתתפו בו כ 100 בני אדם. בתום האירוע עברנו באוטובוס ליד אתרי הכפרים ההרוסים וליד קיבץ משמר העמק. אתר אלע'ביאת שרובו נותר ריק ומשמש היום מרעה לבקר הקיבוץ התגלה כמקום ירוק, שקט וריק מאדם. קיבוץ משמר העמק, לעומת זאת, היה כמקום מבוצר. בכל הכניסות של הקיבוץ עמדו חבורות צעירים בכוננות, מצויידים – על פי מה שראינו - במכשירי קשר ורכבי שטח. עם תחילת האירוע, חבורה נוספת מטעם משמר העמק עמדה סמוך לשוטרים והשקיפה על מהלך הסיור מהצד. קבוצה זו הייתה מצויידת בקומיניקט לעיתונות וכמה צילומים נדירים כדי להוכיח שהיה כאן דו קיום לפני שנת 48. אין תמונות על דו קיום אחרי 48 , כי אחרי 48, עם הקמת מדינת ישראל, לא נשאר קיום כלל לכפרי אלע'ביאת ולכפרים פלסטיניים רבים שעמדו מסביב למשמר העמק. אלְע'בּיָּה אלתַחתא, אלע'בּיּה אלפוקא, אלנַעְ'נָעִ'יָּה, אלמַנְסי, עין אלמַנְסי, אלְלַּג'ון, אלכַּפְרֵין, חֻ'בֵּיזֶה, אלבְּטֵימאת, אם אלשוּף, דאליַת אלרוחא, אלריחאנִיּה, אם אלזֵינַאת, ח'רבּת אלמַנְסוּרָה, קִירָה וקאמון, אבּו זְרֵיק, אבּו שוּשה, לִדּ אלעַוָּאדִין, אלְוַּרַקָאני ועוד, כולם היו בסביבת משמר העמק עד 1948 וכולם הועלמו מהנוף.

הסיור שהיה אמור להיות ממוקד בכפרי אלע'ביאת, קיבל מימד רחב יותר והפך לאירוע זכרון לכפרי האזור כולו. בצל סירוב משמר העמק, בחרנו להתחיל את האירוע בבית הקברות עין אלמנסי (סמוך לתחנת הדלק בכניסה למושב היוגב). חלק גדול ממשתתפי הסיור הם פליטים מכפרי האזור שגרים כיום באם אלפחם. בתחילת הסיור שמענו מפי כמה מהם על חייהם לפני הנכבה. אבו ח'אלד, תושב עין אלמנסי דיבר בהתרגשות ובדמעות על זכרונותיו מכפרו, הראה לנו את קברי סביו ודודיו שעמדנו לידם, הצביע לכיוון הגבעה והסביר איפה עמד ביתו עד אפריל 1948. עדנאן עבד אלהאדי סיפר על כפרו אללג'ון ועל הגירוש הלא מוסרי של התושבים והדגיש כי שיבת הפליטים היא תנאי לפיוס. שוכּת אבו זבּתה דיבר בשם פליטי אלע'ביאת וציין כי חיים משותפים בין ערבים ויהודים הם דבר אפשרי שהיה קיים באצרות ערב עד שהציונות קמה לכבוש את הארץ. אחמד כיוואן, פעיל פוליטי, דיבר על זעם המשתתפים בסיור ועל אכזבתם בשל מניעתם מלהגיע לכפר ואיתן ברונשטיין דיבר בשם זוכרות וציין את עמדת הארגון המצדדת בשיבת הפליטים הפלסטיניים לכפריהם.

כל המששתפים קיבלו את החוברת "זוכרות את אלע'ביאת" שהפקנו במיוחד לאירוע זה. גם המלווים מהמשטרה ומהקיבוץ קיבלו חוברות. המשטרה לא הרשתה לנו להעמיד בצד הכביש את שלושת השלטים שנשאו את שמות הכפרים. התחלנו לצעוד לכיוון אלע'ביאת. אבו ח'אלד לא הרפה מלספר בדרך תוך כדי הליכה על עין אלמנסי, על אדמותיו, על ביתו ועל המעיין. הלך לספר גם לשוטרים כמה זה כואב לו. צעדנו כשני קילומטר עד שהמשטרה הורתה לנו לעצור. התכנסנו בשדה משקיף על אלע'ביאת במרחק של קילומטר אחד מאתר הכפרים. "שם, על הגבעה, בין מדרך עוז למשמר העמק היו אלע'ביאת, למטה סמוך מאוד לקיבוץ היה אלע'ביה אלתחתא, על הגבעה היה אלע'ביה אלפוקא ועל הגבעה השנייה היה כפר אלנע'נע'יה, מיד אחרי השכונה החדשה של מדרך עוז. הכביש הזה שנקרא חיפא – ג'נין הפריד בין השטח הבנוי של הכפרים לבין האדמה החקלאית שעיבדו תושבי הכפרים במרג' אבן עאמר (עמק יזרעאל). מכאן, איפה שאנחנו עומדים בצד הכביש עד נהר אלמֻקַטָּע (קישון) היו אדמות אלע'ביאת." סיפרו הפליטים. אלחאג'ה ראיפה אבו זבּתּה, שנולדה באלע'ביה אלפוקא בשנת 1937 וגרה היום באם אלפחם, צעדה איתנו במרץ רב וסיפרה שהיא " זוכרת שתושבי אלע'ביה אלתחתא באו להתחבא אצלנו ואמרו כי היהודים ממשמר העמק תקפו אותם. בלילה היו גם יריות לכיוון שלנו וכל הכפר שלנו ברח. שם ליד עץ האלון על הגבעה היה הבית שלנו. ברחנו לאלמנסי ומשם לאללג'ון, היהודים תקפו בכל מקום שהגענו, אחרי שתקפו את אללג'ון ברחנו לאם אלפחם. האנשים התפזרו לכל עבר. לג'נין, ירדן, סוריה. אני והאחים שלי נשארנו באפ אלפחם עד היום".

משתתפי/ות הסיור, כ- 70 פלסטינים ו 30 יהודים, הצטערו שלא הגיעו לכפר המיועד אך הלמידה מהיום הזה הייתה משמעותית, בעיקר לאור ההתנהגות המבוהלת של תושבי משמר העמק שלא יכלו אחרי 62 שנים לפגוש את האמת המוסתרת בין שרידי בתי אלע'ביאת.

20.3.2010