זוכרות - סיור בכֻּפְר בִּרעִם

סיור בכֻּפְר בִּרעִם - דיווח הזכות האולי יחידה שניתנת היום לאנשי כֻּפְר בִּרעִם וצאצאיהם היא הזכות להיכנס בחינם לפארק לאומי ברעם, הממוקם על חלק מ 12,000 הדונם של כפרם

06/08/2005

מחזיקות ביד צבעים חזקים של ורוד וסגול, ישבו שתי בנות צעירות צמודות זו לזו מחוץ לכנסיה של הכפר ההרוס בירעם וקישטו לוח שעליו כתוב בערבית 'אל-עאוודה,' השיבה. בקייטנה מסוג אחר, שמתקיימת כמעט שני עשורים בכפר בירעם שבגליל העליון, בני הדור השלישי משוטטים בין החורבות ומשך שבוע חיים במציאות שאפילו הוריהם מכירים רק מסיפורים.

זו השנה השניה שבה אני מצטרפת ל"אוטובוס השיבה" של זוכרות לבירעם, מתוך תקווה שהבעת התמיכה שלי תצליח לעודד פיוס בין תושבי המדינה הזו, ואולי אפילו – אפשר לקוות – לצדק. בסיפור הזה, כמעט כל המעורבים הודו שלא היה צדק בהחלטת מערכת הביטחון לצפצף על הכרעת בג"ץ שתמכה בזכות השיבה לבירעם, החלטה שתוצאותיה היה הרס הבתים ומניעת זכות השיבה לבירעם. חצי מתושבי הכפר המקוריים מפוזרים מזה 57 שנה בלבנון ובשאר הפזורה הפלסטינית, והחצי השני חיים בישראל ומרוכזים בגליל.

הזכות האולי יחידה שניתנת היום לאנשי בירעם וצאצאיהם היא הזכות להיכנס בחינם לפארק לאומי ברעם, הממוקם על חלק מ12,000 הדונם שהיו שייכים לכפר. הרגע הזה בבוטקה, כשהשומר מכניס את אוטובוס מספר 194 ללא חובת תשלום כי באנו להשתתף בשבוע המחנה של אנשי בירעם, הוא רגע של ניצחון קטן על מערכת גדולה. פארקים ושמורות ברחבי המדינה ממוקמים על שטחים של כמה מאות הכפרים הפלסטינים ההרוסים של 1948. ברובם אין הריסות המעידות על ההיסטוריה הלא רחוקה. לעקורי הכפרים אין שום זכות או דריסת רגל במקומות אלו, ורק מי שמתעניין באמת ימצא את העבר קבור מתחת לשדרות העצים וספסלי הפיקניק. ואילו בבירעם, קולות הילדים הצוהלים מקבלים את פנינו כבר בחניון.

לקבוצה שלנו שבאה מרחוק הצטרפו השנה כמה מבני קיבוץ ברעם, אחד משלושה יישובים הממוקמים על אדמות הכפר. "כשהיינו ילדים, היינו מגיעים לכאן הרבה," סיפר אחד מהם. "אבל תמיד לקחו אותנו רק לכניסה לפארק, שם ראינו את המבנה הרומי הישן ואת הכנסייה של הכפר. על אף שנים של ביקורים, את הבתים ההרוסים אף פעם לא ראינו."

נאהידה, דור שני לעקורי בירעם, לקחה אותנו לסיור ובגאווה הראתה לנו את הריסות בתי הכפר. ביוזמה חדשה של בני הנוער מצוין על חלק ממשקופי הבתים שם המשפחה שבו התגוררה.

נאהידה לקחה את הקבוצה גם לבית משפחתה. עץ תאנה גדול צומח היום בתוך הקירות שנותרו על תלם. ילדי קייטנת השיבה הוסיפו לגזע העץ פרחי נייר בצבעים ססגוניים. אני תמהה, האם בעיניהם הם מקשטים את זיכרון העבר או צובעים את עתידם - ועתידנו - המשותף.