זוכרות - סיור בכּויכּאת

סיור בכּויכּאת - דיווח כויכּאת היה כפר בנפת עכו אשר במחוז הגליל המערבי. כיום הוא נחשב לאתר היסטורי שתולדותיו מגיעות כנראה עד לתקופה הכנענית. כּויכּאת היא אחד הכפרים הרבים באזור שתושביהם אולצו לעזוב בשנת הנכּבּה, חלקם לכפר יאסיף ואבו סנאן הסמוכים ורובם ללבנון.

06/09/2008

כויכּאת הייתה כפר בנפת עכו אשר במחוז הגליל המערבי. כיום היא נחשבת לאתר היסטורי שתולדותיו מגיעות כנראה עד לתקופה הכנענית. כּויכּאת היא אחד הכפרים הרבים באזור שתושביהם אולצו לעזוב בנכבה, חלקם לכפרים יאסף ואבו סנאן הסמוכים ורובם ללבנון.

תושבי הכפר השתתפו במרידות פלסטין ובמערכותיה עד אשר נכבש ביולי 1948 בשלב הראשון של מבצע "דקל". כיום נותרו בתים ספורים בלבד של הכפר ועצי הזית המרהיבים שלו עדיין מכים שורשיהם בין הבתים של מתיישבי חורבותיה, מניחים לנו להיזכר בזמן אחר...

בינואר 1949 הוקם על אדמות הכפר קיבוץ הבונים, ועם חלוף הזמן שונה שמו והפך ל"בית העמק". מספר קטן של חברי הקיבוץ השתתפו בסיור של זוכרות. עם חברי קיבוץ זה נמנו עולים חדשים מאנגליה, מהונגריה ומהולנד.

בשבת, 6 בספטמבר 2008, קיימה זוכרות סיור בשטח הכפר בהשתתפות כ-70 בני אדם. התלווינו לעקור ופיק נצרה- אבו חאתם, שנולד ב 1935, ולכמה עקורים מהדור השני. הצבנו שלטים לזכר הכפר וחילקנו חוברת "זוכרות את כּויכּאת" שהפקנו במיוחד לרגל הסיור. החוברת מספרת את סיפור הכפר וכוללת ראיונות עם הפליטים.

התחנה הראשונה הייתה סמוך לבית הקברות של הכפר, וקרובה לביתו של אבו חאתם. שם שמענו את סיפורו של הכפר מפיו והצבנו ליד בית הקברות שלט שמזכיר את המקום.

המשכנו את הדרך אל תוך הקיבוץ, הלכנו בין בתי הקיבוץ כשעצי זית רבים מקיפים אותנו, חלקם בני מאות שנים.

עצרנו בתוך הקיבוץ מוקפים במספר בתים של הכפר. שם שמענו את מוטלק נצרה, בנו של העקור קאסם נצרה, אשר סיפר לנו על מסעם של הוריו לאחר הגירוש מהכפר.

המשכנו בדרכנו ועצרנו ליד בית גדול, שהשתמשו בו לאחר הגירוש כמוזיאון של הקיבוץ, שם שמענו את סיפורו של בית העמק מפי ג'ודי בן עת, שהגיעה לקיבוץ יחד עם משפחתה בשנות השבעים. ג'ודי עזרה לזוכרות בארגון הסיור ואפשרה לנו כניסה בטוחה את תוך המקום. זאת למרות שהיו חברי קיבוץ שהתנגדו לסיור.

בסוף הגענו לבריכה של הקיבוץ, שסמוך אליה ישנו בית גדול ויפה, כיום זה המועדון של הקיבוץ, אך לפני שישים שנה זה היה בית הספר של ילדי כּויכּאת. שם המשיך ופיק נצרה בסיפוריו המרתקים על בית הספר ועל ילדותו.
ליד הבית ספר, הצבנו שלט שמזכיר את קיומו, אך כמה דקות לאחר מכן, הגיע אחד מצעירי הקיבוץ ואיים להוציא אותו אחרי שנעזוב. הוא הסתכל לאחד מעקורי הכפר בעיניים ואמר: "זה לא בית ספר של כּויכּאת, זה הפאב של בית העמק".