זוכרות - סיור בכפר ברעם

סיור בכפר ברעם - דיווח סיור וביקור בכֻפר בִּרעִם ובמחנה הקיץ של צאצאי הכפר, 2004

31/07/2004

האמת היא, שלגבי, זו היתה אמורה להיות פעילות-שמאל, מאלו שאני מורגלת אליהן –
אלא שהפעם זה היה שונה – הצטרפתי, יחד עם זוכרות, למחנה השנתי של עקורי הכפר בירעם בכפרם -
הצבנו שלטים עברית / ערבית
ומכאן ואילך היתה הנוכחות חזקה/חיה
של שתי הישויות גם יחד

בירעם, האח התאום של איקרית,
שם, מקום, שעד עכשיו קראתי/שמעתי...
מונח שניסיתי להניחו בפאתי הזיכרון האינדיבידואלי יחד עם הקולקטיבי

היום הפך בירעם למקום מציאותי של ממש (לדידי לפחות)
בעל יישות עצמאית משלו – חי נושם ובועט
מקום בלתי נשכח שפוקדים אותו אורחים סקרנים
או תושבים, עקורי בירעם עצמם לדורותיהם - כל ימות השנה

בירעם יושב לו שם בגליל, בין קיבוץ ברעם, מושב דובב וחורפיש
חולש לו על גבעות ירוקות
והוא עצמו כאילו מתבייש במערומיו
כשעפאי התאנה משתרגים, עוטפים אותו מכל עבר
מנסים להסתיר את היופי התמים/הפורץ
אך, ללא הצלחה

והנה הכנסייה הלבנה/אינטימית עם כל פשטותה
ולמולה שרידי בית הספר של הכפר
והאבנים המקומיות של הגליל, מהן בנויים הבתים
שלמרות שניסו למחקם (בהפצצות אוויר)
נותרו עדיין על תילם
כאילו אומרים:
"הנה אנחנו, עדיין כאן, מחכים לכם
מוכנים לחזרה, לשיבה של בניי ובנותיי
הפזורים פה בגוש חלב, חיפה והכפרים שבסביבה

והנה הבית של ד"ר איהב ג'ריאס חנה (במלוא תפארתו)
הקבור בבית הקברות של הכפר
(בית קברות מטופח להפליא)

והנה השבילים שעדיין לא טושטשו עם השנים
מתפתלים בין הבתים העזובים
הכאילו מפצירים / אומרים
"בואו, חזרו אלינו
שפצו אותנו
צעדו, ריקדו עלינו"

בירעם - מונח מופשט שהפך
לתמונה ממשית / פסטורלית / ירוקה / יפהפיה -
ובנוסף למקום הציורי
נתווסף הפן האנושי
מופנם בתוכי

עקורים שהתעקשו / מתעקשים
לחזור לאדמתם / לשורשיהם
לחזור ל"אסליות" שלהם
לבתיהם העזובים המשוועים לאיכלוסם מחדש

ואני רואה את האנשים האנושיים
הכל כך אוהבים
הכל כך סבלניים וסובלניים

...ואני רואה את ריאד ומשפחתו הענפה
ואת עיסה וסלמה מרמלה
ואת כל האבות והבנים, האמהות והטף
כולם קשורים זה לזה
קשר משפחתי/הזדהותי
אחד מרמלה
שני מלוד
שלישי מחיפה
רביעי מעכו
ונור מיאפא

והילדים – הנערים והנערות
הבוגרים והבוגרות
היום - נהנים בקייטנה
מתרוצצים בין שבילי הכפר
בין מדשאות מטופחות (ע"י רשות הגנים)
ואבנים מסוטטות
ושומעים את ההיסטוריה של
אבות אבותיהם -
המקווים לחזור ביום מן הימים
אל אדמתם, אל נחלתם
(כפי שהובטח להם ע"י ממשלות ישראל בעבר ובהווה)

ואני רואה וידי קצרה מלתת
ו"זוכרות" מציעה לשאת לפחות ב"חוב של כבוד"
וקבוצה מבלגיה גם כן באה להזדהות

נשמות טובות אני חושבת
נשמות טובות –
בדור שלא ידע את יוסף...