זה היה היום הראשון של קייטנת ילדי ברעם. יום חם במיוחד. כ 70 אנשים הגיעו במסגרת הפעילות של זוכרות אל הכפר, והתארחו אצל עשרות ילדים ומבוגרים, פליטי הכפר, אשר הגיעו לחגוג את פתיחת הקייטנה בין שרידי בתיהם בכֻפר ברעם שמדינת ישראל הרסה והחריבה באמצע ספטמבר 1953. הפליטים שיכולים לבקר בשטח כפרם הם כמובן פליטי הכפר שגרים בתחום מדינת ישראל. כמחצית מפליטי הכפר גורשו באמצע נובמבר ללבנון, בעיקר לכפר אלרמֵיש שבלבנון, וכמחציתם לכפר אלג'ש בתחום מדינת ישראל.
נאהדה זהרה, מהדור השני של פליטי כפר ברעם, הדריכה את הסיור. התחלנו מהכניסה לכפר בִּרעִם, כיום כניסה לגן לאומי בַרעַם.

על הגבעה ממול, בכפר אלגִ'ש, עמדו פליטי כפר ברעם וצפו בכוחות הישראליים מפציצים ומחריבים את בתיהם. זאת גבעת הדמעות של פליטי כפר ברעם. כ 190 בתים עמדו שם. ישראל הרסה את כולם והשאירה את הכנסייה ובית הקברות. כיום שני אתרים אלה שמורים היטב. תושבי הכפר קיבלו אישור, החל משנת 1967, לשפץ את בית הקברות והכנסיה ולהפעיל אותם. הלכנו בין שרידי הבתים עד לרחבת הכנסייה. שם היה מרכז הכפר עד הנכבה. שם היה גם בית ספר. היום משמש המתחם הזה את מרכז הקייטנה. עשרות בנים ובנות של כפר ברעם שרו והרעישו במרכז כפרם. המדריכים מכפר ברעם גם הם. מבוגרים רבים, דור ראשון ושני של פליטים, משגיחים על המתרחש ודואגים שהכל מתבצע כמתוכנן. הם מבקשים מהילדים לשתות הרבה ביום חמסין זה. הפנינג גדול. תיכף ארוחת צהריים. ברחבת הכנסייה עמדו שני זקנים וסיפרו על החיים לפני הנכבה, על חוויית הגירוש, על תחושת המרמה. "ביקשו מאיתנו להתפנות לשבועיים. שיקרו לנו."

בינתיים צעירי הכפר מערבבים מלט, חצץ וחול ומכינים בטון כדי לייצב את השלטים שהכנו עם שמות של פליטים. בתכנית של הפליטים, להעמיד ליד כל בית שלט עם שם בעל הבית. זוכרות ציינה 12 בתים עם שנים עשר שמות. לידו בית משפחתו עמד האמן חנא פרח וסיפר בהתרגשות על בית אביו, על ההרס ועל "מודל לתיקון", פרויקט אומנותי, בו הוא מציג את הכפר ומציע מודל לבנייתו מחדש.

כל המשתתפים קיבלו את החוברת "זוכרות את כפר בִּרעִם" שהופקה במיוחד לרגל הסיור. הפליטים סיימו את האירוע בהתרגשות רבה ובהערכה לתמיכה ולסולידריות שגרם להם הסיור על כל חלקיו ובעיקר  הנכחת שמותיהם מול הבתים באמצעות השלטים.   

---------  

דיווח עֻמר אע'באריה