עדות חסן אחמד מנסור

באו שני אנשים, אחד שמו יוסף נחמני והשני פנחס, שילמו לו כסף כדי לקנות ממנו את האדמות. אבל פואד סעד התעקש למכור רק לתושבי כפר ענאן. התושבים אספו כסף וקנו את הכפר ממנו. שלוש שנים אחר כך קרתה המלחמה והוציאו אותנו מהכפר. 01/09/2009
כַּפִר עִנאן

רנין: ספר לי על זכרונותיך בכפר ענאן? אתה מבקר בכפר תמיד.
חסן: אני זוכר איפה כל בית נמצא. כשאני מבקר אני יכול להגיד לך של מי הבית הזה ושל מי הבית ההוא. אמנם השטח קצת השתנה, אין גבולות בין החלקות אבל אני מכיר את האזורים: כמו "נסב סאלח ,אלמר עה, אלח'לה, חזור ג'ביל". מכיר את הכל, ושרטטתי מפה עם כל הבתים.

- למדת בכפר ענאן?
- למדתי עד כיתה ד', אח"כ התחילה המלחמה, היה בי"ס משותף עם אלפראדיה. אח"כ הלכתי ללמוד באלמע'אר, ואז הייתה המלחמה.

- ספר לי יותר על בית הספר?
- בבית הספר היו 4 כיתות משולבות, כיתה א' ב' בחדר וג' ד' בחדר אחד, היו שני מורים: אחמד עמר ונאיף מראד, שניהם מצפת.

- בי"ס לבנים ؟
- מעורב, היו 4 בנות: נזהה, בהירה, פח'ריה, והרביעית שחכתי את שמה. ליד בי"ס היתה גינה שעבדנו בה וטיפחנו.

- הכפר היה גדול?
- כמעט 350 נפשות,שטח 5872 דונם והיו 72 בתים

- מה היה מסביב
- אדמה חקלאית, התושבים מתפרנסים מחקלאות וגידול צאן ובקר. באדמה הקרובה לבתים גידלנו ירקות כמו: עגבנוית ומלפפונים ובאדמה הרחוקה: חיטה, שעורה, עדשים, קרשינה וכד', הרוב התפרנסו מחקלאות.

- היו אנשים שעבדו כשוטרים בתקופת המנדט? זוכר את שמותיהם?
- חסן: עלי מוסא ח'שאן, ג'מיל מוסא ח'שאן, סלים מוסא ח'שאני, יאסין מסטפא אלחאג', עווד סלים מנסור, סעדא סעד נאסר,..

- מה היה תפקידם במשטרה?
- לא יודע בדיוק, רובם עבדו בעכו או בחיפה, וחלק משמר גבול באלזרקא, ירדן, היו חוגרים חגורה אדומה וקוראים להם משמר גבול.

- איפה היה מרכז המשטרה האנגלית?
- היה בערים, לא היה מזרכז אנגלי קרוב.

- איך אתה זוכר אותם?
- לפעמים הצבא האנגלי היה מקים מחנה ליד הכפר, לתקופה קצרה והיו הולכים.

- מה היו עושים?
- אימונים, היה אזור קרוב לאימונים צבאיים.

- האם האנגלים היו נכנסים לכפר ומציקים לכם?
- הייתי ילד ולא זוכר

- איך היו הייחסים עם כפר אלפראדיה שהוא הכפר הקרוב ביותר אליכם?
- היה בית ספר אחד משותף, המים אותם המים, פעם הם שותים ופעם אנחנו. יום לנו ויום להם

- איך?
- בהתחלה היתה מחלוקת בינינו לבין תושבי אלפראדיה, הגשנו תביעה לבית המשפט, ייצג אותנו עו"ד ושמו חנא עספור מחיפה. והוחלט כי חצי המים לנו וחצי להם.

- לאן המים מגיעים אצלכם?
- המים הגיעו מאלפראדיה עד לאזור בין אלפראדיה וכפר ענאן קראו לו "אלג'וואבי". תמיד גידלנו באלג'וואבי עצים וירקות והשקינו אותם. מתחת לכפר היה אזור שנקרא אלדנדאנה ואזור כרם חסאן. גם בו השקינו את האדמה. את המים העודפים היינו אוגרים בתוך בריכה שקראנו לה "אלסיח". שם השקינו את הבהמות. אלסיח עדיין קיים עד היום.

- האם היו מספיק מים לכולם?
- בוודאי. לא היה מים בבתים, לא היה צורך לחפור בארות ליד הבתים. האנשים הגיעו למעיין. הנשים היו סוחבות מים על הראש בכדים.

- היו עוד כפרים שהשתמשו במים?
- לא, רק אנחנו ואלפראדיה.

- איזה כפרים היו קרובים אליכם?
- אלמע'אר כארבעה קילומטר דרומה ואלראמה כששה קילומטר.

- ויישובים יהודיים?
- כפר יהודי שמו חקוק, קרוב לכפר יאקוק. היהודים לא באו לכפר שלנו, הם היו הולכים לטבריא. 

- ספר לי על הבית שלכם.
- היה לנו בית גדול, הבתים לא היו מחולקים כמו היום, כל המשפחה ישנה יחד. הבית היה שני חלקים: אחד לחיות והשני למשפחה. לאבא שלי היו שלושה בתים. הוא היה נשוי עם שתי נשים. אמא ילדה אותי ועוד שתי בנות. שתיהן התחתנו בתקופת המנדט, מאשתו השנייה היו ארבעה בנים וחמש בנות. אני הבכור. לכן קראו לאבא שלי אבו חסן. הוא היה מח'תאר הכפר ולפניו היה האח שלו.

- היה רק מח'תאר אחד?
- כן, כי הכפר היה קטן. תמיד הגיעו אנשים לדיוואן של המח'תאר, שתו קפה מר. כל לילה האנשים מתכנסים להעביר את הזמן בדיבורים. דיברו על חקלאות, חריש. על המצב. לא הייתה טלויזיה. היו עוד שלושה דיוואנים, אבל הדיוואן של אבא היה תמיד מלא באנשים, יום ולילה. בערבים היו גם מספרים סיפורי גבורה עממיים כמו סיפור אלזיר או נמר אלעדוואן או סיפורי בני הלאל. איש אחד היה מספר והשאר מקשיבים.


מח’תאר הכפר - אחמד מנסור, אביו של אבו מרואן

- מי היה מספר?
- איש בשם יוסף אלעאסי. היה לו קול נעים והיה מזמר את המלים.

- היה לכם רדיו?
- בימים האחרונים של הכפר היה רדיו אחד בכפר. אצל מחמד טאהא שקיר. היה לו בית קפה עם רדיו.

- הכפר היה בעצם עשיר?
- בוודאי. היו לו 5897 דונם. היום חיים על אדמותינו כמה יישובים יהודיים: פרוד, חוסן, כפר חנניה ועוד.

- האם היה רופא בכפר?
- היה רופא בשם אליאס מהכפר אלראמה. כל יום חמישי היה עובר דרך הכפר ברכב שלו, היה עוצר ליד הכביש וצופר. אנשים ידעו שזה הוא, מי שהיה חולה היה הולך אליו ליד הכביש. ליד עץ אלסנדיאנה (אלון). היה רופא אחר בשם נאג'י ביידון. הוא היה טוב. בחתונות היינו מלווים את החתן מהכפר עד עץ אלסנדיאנה. שם היינו עושים מסיבה. העץ היה גם קדוש. לידו היו משביעים אנשים על מעשים שעשו. אנשים השאירו חפצים מתחת לעץ ואף אחד לא היה נוגע בהם. קראנו למקום "אבו חג'רה זרקא" ( בעל האבן הכחולה). היהודים עשו מזה מקום רבי חלותא, רבי יוסף או רבי שמעון.


ח’זנה מנסור, אחותו של אבו מרואן. היגרה ללבנון ונפטרה שם. אבו מרואן סיפר כי התינוקת שלה מתה בין זרועותיה מקור ורעב בעת שהניקה אותה במהלך הנידודים אחרי הגירוש ב 1948 .

- האם תושבי הכפר היו עם מודעות פוליטית פוליטי? ידעו מה היה סביבם? שמעו על המרד?
- היו אנשים שלקחו חלק במרד. היו מזכירים שמות של איש בשם אבו ח'דר, ואבו דיה. היה מישהו גם מאלפראדיה עם המורדים. שמענו על אנשים שהוצאו להורג בעכו, כמו עטא אללה אלזיר, מחמד ג'מג'ום ופואד חג'אזי.

אנחנו קנינו את הכפר בשנת 1945. האדמה הייתה שייכת לאדם לבנוני שמו פואד סעד. בתקופה העת'מאנית האדמה הייתה לתושבים, כאשר השלטון התחיל לבקש מסים מהאנשים הם לא יכלו לעמוד בזה. בא פואד סעד, שילם את חובות האנשים לשלטונות תמורת בעלות על האדמות. אנשים המשיכו לגור באדמה ולעבוד אותה. פואד סעד קיבל חלק ואנחנו התושבים קיבלנו חלק. ב 1945 אמר שהוא רוצה למכור את האדמה, אבל רק לתושבי כפר ענאן. היו עליו לחצים מהיהודים. באו שני אנשים, אחד שמו יוסף נחמני והשני פנחס, שילמו לו כסף כדי לקנות ממנו את האדמות. אבל פואד סעד התעקש למכור רק לתושבי כפר ענאן. התושבים אספו כסף וקנו את הכפר ממנו. שלוש שנים אחר כך קרתה המלחמה והוציאו אותנו מהכפר. הכל הלך. אחרי קום המדינה היהודים המשיכו לנסות. הם לקחו את אבא שלי שהיה מח'תאר לתל אביב וביקשו שיחתום על מכירת האדמות למדינה. הוא לא הסכים.


מה שהוציא אביו של אמחד מנסור מהכפר

אף אחד מאתנו לא מכר למדינה. ב 1948 צבא ההצלה הגיע לכפר והקים מחנה באדמת "נסב סאלח". המפקד היה פתחי אלדברג'אן, ארמני. שלושה ארבעה ימים לפני שהכפר נפל לא היה צבא ולא היה כלום. התושבים שמעו ברדיו כי היהודים כובשים מקומות פלסטיניים, שמעו שנצרת נפלה. תושבי הכפר התכנסו ואמרו שאין טעם להתנגד והרימו דגל לבן. תלו את הדגל הלבן ליד הכביש. היהודים עברו וראו דגלים לבנים על הכביש ועל בתי הכפר. למחרת הצבא הגיע וביקשו מאבא שלי לאסוף את האנשים כי "רוצים לעשות מפקד אוכלוסין", ואמרו לו שיקרא לצעירים שברחו להרים. כולם התאספו במקום שנקרא אלרבעאן, הצבא הפריד בין נשים וגברים. לקחו 35 צעירים ואת אבא שלי למעצר. אחר כך לקחו עוד שבעה צעירים והרגו אותם ליד הכביש. הם: יוסף כאיד, פואד אבראהים טאהא, חסן אבראהים טאהא, עבד אלספורי, סלימאן אחמד שקיר, קאסם עז אלדין מצפת ומסעוד אסעד.


הילדים של אבו מרואן ליד הצריף שבנו בכפר אלראמה וגרו בו

---------------------

עדות חסן אחמד מנסור (אבו מרואן)
שנת לידה: 20\12\1934
מקום לידה: כפר ענאן
מקום מקורים נוכחי: כפר ראמה
ראיינה: רנין ג'ירייס - זוכרות
תאריך ראיון: 1.9.2009