גילחו אותנו, היינו ערומות, 
אנחנו כבר לא בכינו,  
לא ידענו מה זה קרמטוריום, מכניסים אותך את לא יודעת לאן את הולכת, 
אז הם היו אומרים לנו אתם רואים שם יש ארובה כזו ויוצא עשן. 
אתם מחכים  להיכנס לשם. 
לא רציתי אף פעם לספר.  
התלבשנו יפה עם כובע ועם כפפות ומעילים יפים...
מחיפה ירדנו והביאו אותנו לפרדס כץ. 
פרדס כץ זו הייתה מעברה גדולה, והיו אוהלים, 
והיה חורף קשה בשנת 49 והיו גשמים איומים והיה קר, והיינו רטובים עם כל הבגדים, ובכינו.
ואז החלטתי שאני לא נשארת פה.
מהסוכנות הבטיחו שיתנו לנו דירה. 
הלכנו לסוכנות ונתנו לנו מפתח ואנחנו באים ליפו, 
וזה לא היה רחוק מן הנמל, 
זה היה בית סגור מסביב עם גדר. 
אנחנו פתחנו את השער, פתחנו את הדלת ונכנסנו ואז נהייה לנו חושך בעיניים...
הבית היה יפה אבל אנחנו אפילו לבית לא נכנסנו מפני שבחצר עמד שולחן עגול עם צלחות 
וברגע שאנחנו ראינו את זה וגם ראינו שיש שם מרתף, 
גם היה לנו פחד 
וחוץ מן הפחד לא יכולנו לראות, זה כאב לנו, איך אנשים, 
זה הזכיר לנו איך שאנחנו היינו צריכים לעזוב את הבית ולהשאיר את הכול 
שהגרמנים נכנסו הם זרקו אותנו לגטו.
וזה בדיוק היה אותו המצב וזה לא היה בכוחנו להישאר.
לא רציתי לעשות אותו דבר מה שהגרמנים עשו.
הלכנו החזרנו את המפתח ונשארנו בנחלת.

גניה קובלסקי \ Genia Kolvske