לאורה ון ריג' (ל): מה הקשר שלך לליפתא?

אחמד (א): אבי וסבי והדורות שלפניהם חיו בליפתא. בגלל שגורשנו אני נולדתי בירושלים, אחרי 1948. היה לנו בית למטה בליפתא ואחד בליפתא למעלה שמשפחתי בנתה אותו ב-1937. עד שער שכם, זה היה המרחק שהיית יכולה ללכת על אדמת ליפתא. זה היה שטח אדמה גדול. עכשיו לא תראי את זה, הם שינו את שמות הרחובות, הם מחקו את השמות הערביים מלפני 1948. התחנה המרכזית של האוטובוסים, הכנסת, הטלוויזיה הישראלית, כל אלה על אדמת ליפתא. הבית שלנו עכשיו, והחנות שלי, הם רוצים לקחת גם אותם. על השטח הזה שם חיות חמש משפחות, ואנחנו מוקפים בבניינים. לכאורה נבנו עבור האוניברסיטה העברית, אבל הם נבנו ע"י משקיעים זרים. הם עושים כסף על חשבוננו, על אדמתנו. נולדתי וגדלתי כאן, הלכתי לביה"ס במאונט סקופוס. החיים שלנו קשים מאד.

ל: האם אתה יכול לספר על הפעם הראשונה שהלכת לליפתא?

א: אבי לקח אותנו לכפר מיד אחרי 1967, היינו צעירים אז. הוא לקח אותנו לביתנו. הבית בו הוא נולד וגדל. החיים היו פשוטים אז, לא קשים כפי שהיום. אבי היה חקלאי; היו לו עצי זית, לימון וכדומה. הוא היה עובד על אדמתו, משפחתי חיה באושר. אלה היו חיים שקטים ושלווים. נוצרים, יהודים ומוסלמים חיו בשכנות, לא היתה אפליה. כיבדו אותך כבן אדם, לא משנה מאיזה מוצא אתה, היום יש אפליה ומלחמה.

ל: איך היה להיות שם, בליפתא?

א: עד למלחמה ב-1967 לא הורשינו לבקר בליפתא. כשהותר לנו כולם הלכו לשם להראות לילדיהם היכן נולדו. אנשים חיו בבית שלנו. אבי שאל אותם אם הוא יכול להראות לנו את הבית, אבל הם לא הרשו לו. היו לנו כל המסמכים, אבל הם אמרו שקנו את הבית מהממשלה. הם היו מעיראק. רציתי לראות איפה אבי נולד וגדל. רציתי לראות את בית סבי. אבי ניסה להסביר לי כיצד הוא נראה, הבית, אבל מעולם לא הייתי בו. אפילו היום אני יודע איך הבית נראה מבחוץ, אבל מעולם לא הייתי בפנים. האנשים שגרו שם לא היו נחמדים אלינו, למרות שבוודאי ידעו בליבם שהבית אינו שייך להם. אינך יכול להידחף לתוך הבית, אתה יכול להקיש בדלת ולבקש יפה.

ל: מה היית רוצה שיקרה בליפתא?

א: הייתי רוצה שיהיה כמו כל כפר אחר בעולם. כשיש לך בית, אינך רוצה שאף יבוא ויתבע אותו לעצמו. בכל הזדמנות שיש לי אני מבקר בליפתא ובביתו של אבי. לפני מספר חודשים הלכנו לשם במספר אוטובוסים. לקחנו את הילדים וביקשנו להראות להם שיש לנו מולדת שם.

ל: האם אתה רואה זאת כך? האם ליפתא היא ממש המולדת שלך?

א: כן, אני רואה זאת כך. כשאני מבקר בליפתא אני הולך בה, אני מסתכל על הבתים הישנים שלנו, השכונות שלנו. איננו יכולים להיכנס אז אנחנו הולכים בסביבה. אני אוהב את ליפתא, זה ביתי. והבית כאן הוא האדמה שלי.