לאורה ון ריג' (ל): מה הקשר שלך לליפתא?
מוחמד אבו ליל (מ): נולדתי בליפתא, הייתי בן שש כשהקרב החל. למדתי רק את הכיתה הראשונה בליפתא. המשפחות מרוב הכפרים מסביב לליפתא שלחו את ילדיהם לביה"ס שלנו. יש לנו מסורות דומות לאלו שבכפרים האחרים, אבל ליפתאוים ידועים בחינוך הטוב שלהם, הם מעוניינים בחינוך. גרנו קרוב ליהודים. אני זוכר את יעקב שהיה רגיל לבוא אלינו באופנוע שלו לקחת חלב מדוד שלי. אני זוכר יהודים מחלב (בסוריה); הם חיו בבית דודי, בקומה השניה. היהודים דיברו ערבית שוטפת. חיינו בשלום. בית דודי היה ברוממה, ליד הג'רוזלם פוסט. בשנה שעברה הם הרסו אותו ובנו שם בניין גדול בן חמש קומות.
ל: מה אתה זוכר מליפתא?
מ: ב-1948 כבר גרנו בבית הזה, כאן, בהר הצופים. אחד מקרובינו עזב לאמריקה וכשחזר יעץ לנו לעזוב את ליפתא ולבנות כאן, היכן שמזג האוויר טוב יותר. עברנו לכאן בשנות השלושים.
ל: האם משפחתך לקחה איתה חפצים כשעזבה את ליפתא?
מ: אני זוכר שאחד מקרובינו קבר צלחות סיניות רבות מול ביתו. הוא חשב שנוכל לחזור אחרי המלחמה. הצלחנו לקחת אותן אח"כ; אף אחד לא גר עדיין בבית שלנו. הרוב חשבו שישובו אחרי שבוע לבתיהם לכן השאירו הכל שם. לקחו רק את המפתח, הם עדיין ממתינים עם המפתח. בהתחלה אנשים ניסו לשוב, אבל זה הוגדר כאזור צבאי, היה אסור להיכנס לשם. אחד שב, הוא נורה, שני שב ונתפס ושלישי הובא חזרה ע"י האו"ם.
ל: האם אתה חוזר לעיתים קרובות לליפתא?
מ: לפעמים אני והמשפחה הולכים לאכול צהריים בכפר, מביטים בבתים המתמוטטים שלנו. סבי קבור שם, ביתו שם, הכבשים שלו אכלו את העשב שם. בימים אלה אני הולך בכל שבוע לשם כי הרבה קרובים מחו"ל באו ומבקשים לראות את הכפר, לזכור אותו. הביקור הבא יהיה בשבת הקרובה. אחד מחבריי מגיע ומבקש ללכת לשם, לזכור אותו, לראות. רוב חבריי הם מליפתא.
ל: האם דיברת עם אנשים שחיים בליפתא כיום?
מ: פגשתי יהודי חרדי בבריכה. זו הבריכה הכי מלוכלכת בגלל שאף אחד לא מטפל בה. והם שוחים שם! אני זוכר כשהייתי בן שבע, הבריכה היתה כה צלולה, כמו מראה. הנשים היו מביאות את המים האלה למשפחותיהן. אף אחד לא מתחזק את המעיין עכשיו, גם לא את העצים. בגלל זה אין יותר פירות טובים. ובית הקברות... במאי הלכנו לשם עם אוטובוסים מלאים לנקות את הקברים. ניקינו את בית הקברות, אבל אף אחד לא יכול לחיות בביתו אפילו ליום אחד.
ל: מה היית רוצה שיקרה לליפתא?
מ: אנחנו מקווים שהם לא יהרסו את הכפר, זה יבטא את רחמי האל. זה גן עדן שם. אני חושש לקבר של סבי, אני חושש שיקימו מועדון ריקודים מעל קברו. אינני יכול לשכוח את ליפתא, מתי שיהרסו אותו, שיניחו לי להיקבר בתוך ביתי.