"היום אני נמצא בתהליך של גירוש נוסף. אני גר בבית הזה עם משפחתי וילדיי. באזור הזה, המדינה רוצה לבצע פרויקט הרחבה לרכבת שעוברת לא רחוק מכאן. הם החליטו לגרש אותנו מכאן. הם הפקיעו את כל המתחם והבתים שאנחנו גרים בהם. הבית הזה שייך לעמידר. עמידר סירבה במשך כל השנים למכור לי את הבית. אם הבית לעמידר אז עמידר תחליט. כך יהיה יותר קל למדינה להפקיע את הבית.

בימים אלה אני חושב יותר ויותר על סמיל. אני ביקרתי בסמיל בפעם הראשונה כשהייתי בן 19. זה היה עם קרובי משפחה שהגיעו מעזה ומירדן כדי לבקר בכפר. אני זוכר את הביקור של הדוד שלי יוסף שבא מעזה. הוא בא לבקר אותנו וביקש ללכת לסמיל. הלכנו אתו. שם הוא פרץ בבכי ולא יכל לדבר. הלשון שלו כאילו נקשרה. רק כשחזרנו פעם נוספת הוא הצליח לספר את הזכרונות שלו והסביר לנו על הכפר. הוא עזב את הכפר בגיל מבוגר, אולי בן 50 היה. 

סמיל בשבילי זה מקום חשוב. אבא שלי היה עם מודעות פוליטית וחינך אותנו להיות מודעים לקיום הכפר ומחוברים לשורשים שלנו. עד היום כששואלים אותי מאיפה אתה? אני עונה מסמיל אלח'ליל. 

לאחרונה אני חושב על רעיון של שיבה לסמיל. הם החליטו לגרש אותי מהבית שלי? טוב. אני חושב לקחת שני קרוואנים ולהעמיד אותם בסמיל ולגור בהם. אקח את הילדים ואעבור לגור בסמיל. אני מאוד מתוסכל וכועס. לו היתה לי יכולת כספית ותמיכה מורלית הייתי עושה זאת ללא דיחוי. יהיה מה שיהיה. עד מתי ניעקר ממקום למקום? ואם כבר גירוש שני אז שיהיה לסמיל. לא יהיה יותר גרוע מהמצב עכשיו. אם יש אפשרות שיבה? וודאי שאשוב. לא רק כך, אני חושב לעבור עכשיו לגור בסמיל. אם היה לי כסף, לא הייתי מתמהמה. מה שעושים לי עכשיו זה גירוש שני."

لاجئون من صمّيل الخليل / פליטים מסֿמֵיל אלח'ליל

يوسف محمد عبد الواحد حجاج / יוסף מחמד עבד אלואחד חג'אג'