יציאת סוחמאתא
(שירה של לטפיה מבדא סמעאן מפי אמה חוה ג'ריס סמעאן)
נבחנה סבלנותי במבחני איוב
סבלנותי עמי עד שְימָּחֵה הכתוב
סבלנותי עמי מיום גרושנו
אבני הבית בוכים על העדרנו
דמעותי זולגות ועל לחיי נקוו
על אלו שאת סוחמאתא עזבו
מסור, אתה ההולך ללבנון,
לבני כפרי ולחברי דרישת שלום
הסבלנות המרה היא מנת חלקי
ולשוני דובקת אל חכי
כשאל סוחמאתא מובילה אותי דרכי
אשאל: איה אנשי כפרי וידידי
הלכתי לסוחמאתא, לזכר ימים שעברו
דמעותי זלגו ואת חורבותיה הרוו
שאלתי את סוחמאתא היכן הם בנייך
ארכו הימים והם לא חזרו
ירדה דמעתי על לחיי מוזרה
בוכה העין בארץ זרה
אלוהי, אל תתן לי למות זרה
תן לי למות בין קרובי וידידי
דמעותי שזלגו יבשות עכשיו
כזרם המיים בנחל אכזב
כשאמות, אמא, הניחוני בארון
במולדתי אעלה על משכבי האחרון
סוחמאתא
סוחמאתא כפרי, אני סוחמאני
היהודים גרשו את משפחתי מזמן
אבי, ודודַי נשארו בפלסטין
דודי ג'ריס ודודתי רותיבה נמצאים בלבנון
מכפרי לא נותר דבר, רק אבנים
ושרידים עתיקים מימי הרומאים
בתים הרוסים, חורבות של מסגד
מהכנסייה נותרו הריסות בלבד
בהם מקננים תנשמות ועורבים
מעופפים בין הזיתים הרימונים והתאנים
אבי מספר עליה סיפורים
על הבריכה, הכיכר וה"דיוואן"
על סבתי "כווכב" הכוורנית
שהיתה מחלקת דבש לשכנים
אחרי שאויבי עמנו כבשו אותה
בנו את התנחלות "חוסן" על אדמתה
הביאו יהודים מארצות זרות
בעיקר מאתיופיה ומסודן
למרות שאת ביתי הרסו
לא אחפש לי בית אחר
סוחמאתא הינה כפרי
ואני סוחמאני אשאר