אבא של סבא שלי מחיפה. שמו חוסני עבד אלהאדי. היו לו אדמות בצפון הארץ. היה עשיר אז וגם היום. האדמות מסביב למסגד אל-ג'זאר בשכם היו שייכות לו. מסיבות אישיות הוא תרם אותם לווקף. הוא קיבל תעודה ממלך עותומני כתודה על תרומת האדמות. התעודה קיימת עד היום אצל סבתא. סבא שלי היה נודד ממקום למקום ונשא לאישה את חייריה עבד אלהאדי מג'נין. משפחת עבד אלהאדי נמצאים בג'נין, יפו חיפה. במקור שייכים לחיפה. סבא שלי, אבו ריאד, נולד בג'נין. אח"כ חזר לחיפה והיה מורה.

אח של סבא שלי נולד בחיפה. בתקופת המלחמה סבא ואחיו באו מג'נין לחיפה ובחזרה ולקחו איתם דברים. כשהמצב נהיה קשה יותר סבא וסבתא שלי השתקעו באום אל-פחם. אח של אבא, ריאד, נולד באום אל-פחם. משם עברו אחרי איזה זמן ליָמוּן, באזור ג'נין. שם היה יפה מאד. סבתא שרה לי תמיד שירים עתיקים על הכפר. כשהיהודים נכנסו לימון ללא כל אזהרה, המשפחה ברחה בלי לקחת איתם כלום. אחרי שברחו נזכרו ששכחו לקחת איתם את דודתי ראודה, שהייתה תינוקת. חזרו לחפשה וסבתא בכתה כל הדרך שהילדה מתה. תודה לאל מצאו אותה. משם עברו ליָעְבֵּד. לסבתא שלי יש שם אדמות אבל היום אי אפשר בכלל להגיע אליהן ולא יודעים מה נותר מהן. היא רוצה לבקר את אחיותיה ביעבד אבל לא יכולה בגלל המחסומים. יש לה זיתים שם, אז בעונת המסיק אחיותיה מכינות לה שמן זית מהחלקה שלה, שולחות אליה על חמורים והיא מחלקת לכולם.

ביעבד נולד דודי חוסני. חיו שם כשנתיים-שלוש. שכרו שם בית ותכננו אח"כ לבנות או לקנות שם בית. לפני האינתיפאדה השנייה ביקרו ביעבד. אבי, חסן, נולד ביעבד אבל דודי חוּסָם, אחיו הצעיר, נולד כבר בשכם. כשהצבא הישראלי הגיע ליעבד עברו לעראבה בגליל לתקופה קצרה. מעראבה עברו לשכם. שם יש להם משפחה, כמו בכל המקומות האחרים בהם חיו, עברו. בשכם יש ארמון של המשפחה עבד אלהאדי מלפני דורות. לאחרונה הצבא רצה להרוס אותו כי חשדו שמבוקשים נמצאים במרתפים שלו. התחילו להרוס את הארמון ודודה שלי התקשרה לשגרירות ארה"ב והם הצליחו לעצור את ההריסה. הצבא הכניס לארמון ארבעה כלבים שיחפשו את החשודים. שלושה מהם מתו בפנים ואחד יצא רועד כולו, כאילו השתגע. סיפרו שהצבא הרג אותו. הארמון היה שייך קודם למנהיג עותומני ומשפחת עבד אלהאדי קנתה אותו ממנו בגלל קשרים שהיו למשפחתי עם העותומנים. במרכז הארמון עומד דקל בן 120-140 שנה. הספיקו להרוס את חלקו המערבי של הארמון. בתקופת האינתיפאדה הארמון נטוש ולא נקי. יש בו כ-300 חדרים מהם 50 של סבא שלי. יש גם ארמון נוסף בשכם של נעים עבד אלהאדי.

כשהמשפחה היגיעה לשכם היא התגוררה באזור המזרחי של העיר בבית במצב לא טוב. יומיים אח"כ עברו לבית אחר בהר הצפוני של שכם בשכונת "גשר טיטי". שם נולד דודי הצעיר. כשגדל, יום אחד הוא עבר בשכונת "שישה מטר" (כן, כך נקראת השכונה. לא יודע למה.) וראה בית שמצא חן בעיניו וקנו אותו. עד היום סבתי גרה שם.

במלחמת 1967 הגיע הצבא הישראלי והיה בעיר גם הצבא הירדני. יש מערות באזור ובהן הסתתרו מפחד מהיריות. מרוב פחד מהיריות סבתא שלי יצאה יחפה למערה. המערה בה הסתתרה נקראת "סבתא אסלאמית". היה תינוק שהיה צריך חלב והיריות לא אפשרו להם לצאת להביא. סבא שלי, אבו ריאד, הציע שילך להביא וסבתא כעסה מאד כי פחדה שיפגע. סבא הלך בכל זאת ולקח לu המון זמן. סבתא הייתה בטוחה שנהרג אך בסוף, אחרי שלוש שעות, חזר. אחרי יומיים-שלושה, כשהמצב נרגע, חזרו הביתה. שכן של סבתא נמצא מת ליד ביתה, ללא ראש. היא לא שוכחת לעולם את התמונה הזו וכאשר סיפרה לי על כך עצמה את עיניה והסיטה את ראשה, כדי להימנע מ"לראות" את הזיכרון הקשה.

לאבא של אימי, מוחמד שארף, יש בית בחיפה באזור "הדר" ויש לו עד היום את מפתח הבית ותעודת הבעלות עליו. נשמר אצלו המבטא החיפאי. כיום גרים בו יהודים. בנכבה הוא עזב ישר לשכם. עכשיו יש לו בניין בעיר העתיקה ובפלישה לעיר באפריל 2002 ירו על הבניין שלו.

Haifa Tour 2004 (7)

Haifa Tour by Yair Gil 2004 (1)

Haifa Tour 2004 (11)

חייל בריטי מדווח מהגג של אחד מבתי המלון הערביים בחיפה

כוחות מיוחדים של ההגנה צועדים ברחובות חיפה

חיילי הגנה עם שבויים פלסטינים מחיפה