הייתי רשום בתור יליד 1924, עכשיו אני רשום שנולדתי ב-1917. נולדתי באום אל-פחם, ועברנו לא-לג'ון כשהייתי תינוק. בא-לג'ון התחתנתי ושם נולדו ילדי: שתי בנותיי הראשונות. כיום אני בערך בן 80. אני זוכר, שהיינו ממלאים ממימי המעיין שם.

אנשי הצבא היהודי באו וכתרו את הכפר, חלק ליד תחנת המשטרה, וחלק ליד הגבעות מסביב, והתחילו לירות עלינו. ומפחד, האנשים עזבו את הבתים שלהם, אפילו השאירו את החפצים שלהם בתוך הבית, וברחו כל אחד למקום אחר. חלק למשֵירפֶה, חלק לזַלַפֶה, חלק למוס'מוס', אום אל-פחם, ג'נין. אני ומשפחתי הלכנו לזלפה. אחרי כמה ימים רציתי לחזור, כדי להביא את החפצים מתוך הבית. ירדו שני שוטרים או חיילים יהודים, שאלו אותי: "אתה מפה, מא-לג'ון?", אמרתי שכן, אז אמרו לי: "לך למוכתאר שלכם, תגיד לו שתחזרו לפה, תמשיכו לגור, תעבדו את האדמה שלכם, ואתם בטוחים". הלכתי למוכתאר, והוא לא האמין לסיפור, ואמר "אני לא חוזר", גם כי הסיפור לא נקלט בעיניו, וגם מתוך פחד. כי כבר שמעו סיפורים על מעשי טבח, סיפורים אחרים. עזבתי אותו, הלכתי לבית של איש מבוגר אחר, גם מכובד, שעשה חצר ליד הבית שלו, ושם התאספו זקנים כל יום. באתי, וסיפרתי להם את הסיפור, שביקשו שנחזור. כולם הדפו אותי, ולא האמנו לסיפור שלי. אמרו "לך מפה, אנחנו לא חוזרים".

היה איזה משפט על האדמות, לא זוכר מתי, והשופט אמר לי שהאדמה לא הופקעה, ושהמדינה שמה כסף תמורת האדמה הזו באיזה חשבון בנק. מי שרוצה יכול לקחת. לא לקחו.

Lajun Tour 2004