להורדת קובץ ההקדמה

נושאי הסדקים

 

סדק	סוגה	שם היצירה	שם המחבר.ת	נושאים מרכזיים	מומלץ לכיתות
ראשון	סיפור קצר	לבסוף... פרח השקד	אמיל חביבי	אהבה; אירוניה; הממשל הצבאי; זיכרון ושכחה; חברות; לשון ציורית; מלחמת 1967; פלסטינים אזרחי ישראל; צמחיה ונוף הארץ	י"א-י"ב
שני		תחרות שחיה	בנימין תמוז	'ברית שלום'; החיים לפני 1948; מלחמת 1948; נשים; צמחיה ונוף הארץ; קשר בין יהודים לפלסטינים	י'-י"א
שלישי		השעון והאדם	השעון והאדם	אימה; זמן; מודרניות; עבודה; עכו; פליטות; ריאליזם מודרני	י'
רביעי		תרועות	סמירה עזאם	אמהות; חתונה; יפו; פליטות	ט'-י'
חמישי		ארץ התפוזים העצובים	ע'סאן כנפאני	טרגדיה; ילדות; יפו; מוטיב חוזר; מלחמת 1948; פליטות; צמחיה ונוף הארץ	י'
שישי		חִרְבֶּת חִזְעָה	ס. יזהר	אלוזיות מקראיות; בעלי-חיים; גירוש; זיכרון ושכחה; מלחמת 1948; מניעת שיבה; פקודה בלתי חוקית; צבא	י"ב
שביעי	שירה	עד אחריתי, ועד אחריתה...	מחמוד דרוויש	אבהות; בית; געגוע; זמן; פליטות; צמחיה ונוף הארץ; שיבה	י"א-י"ב
שמיני		עצב דלוק	שבא סלהוב	אלוזיות מקראיות; זיכרון ושכחה; ירושלים; סולידריות; קשר בין יהודים לפלסטינים	י'-י"ב
תשיעי		השועלים	נתן וסרמן	אבהות; אלוזיות מקראיות; בעלי-חיים; זיכרון ושכחה; ירושלים; מניעת שיבה; צמחיה ונוף הארץ	י"א-י"ב
עשירי		קריאה בכרטיס נסיעה	סיהאם דאוד	אהבה; געגוע; חיפה; יפו; לשון ציורית; פליטות; צמחיה ונוף הארץ; שיבה	י'-י"א
אחד עשר		הערבית שלי אילמת	אלמוג בהר	זהות יהודית-ערבית; זיכרון ושכחה; שפה	ט'-י'
שנים עשר		הודאה	פאטמה ד'יאב	אפליה ודיכוי; יחס לנשים; התנגדות	י'-י"א
שלושה עשר		נקמה	טאהא מוחמד עלי	אי-אלימות; התנגדות; חמלה; יתמות; מלחמת 1948; נקמה; פליטות	ז'-ח'
ארבעה עשר		אבי ועץ התאנה	נעמי שיהאב נאי	אבהות; געגוע; מלחמת 1948; פליטות; צמחיה ונוף הארץ; שפה	ז'-ח'
חמישה עשר	מסה	ההתנגדות באמצעות חולשה	זיאד ח'דאש	אי-אלימות; התנגדות; נקמה; תרבות	י"א-י"ב
שישה עשר		אחמד בק	אריאל הירשפלד	בעלי-חיים; גירוש1; זיכרון ושכחה; צמחיה ונוף הארץ	י"א
שבעה עשר		מחוץ לזמן	עדניה שיבלי	אינטר-טקסטואליות; אפליה ודיכוי; הגירה; זמן; פלסטינים אזרחי ישראל	י'-י"ב
שמונה עשר	דרמה	מסילה לדמשק	הלל מיטלפונקט	אהבה; החיים לפני 1948; חיפה; טרגדיה; נשים; סולידריות; קשר בין יהודים לפלסטינים	י'-י"א
תשעה עשר	רומן	חביבי	נעמי שיהאב נאי	אבהות; אהבה; אפליה ודיכוי; הגירה; זיכרון ושכחה; יחס לנשים; ירושלים; מחנות פליטים; מלחמת 1948; מלחמת 1967; נעורים; נשים; פליטות; קשר בין יהודים לפלסטינים	ט'
עשרים		ממערב לירדן	לילא חלבי	אפליה ודיכוי; געגוע; הגירה; חברות; יחס לנשים; מניעת שיבה; נעורים; נשים; פליטות	י'
עשרים ואחד		גוף שני יחיד	סייד קשוע	אפליה ודיכוי; דמות התלוש; יחס לנשים; ירושלים; סאטירה; סיפור בלשי; פלסטינים אזרחי ישראל; קנאה; קשר בין יהודים לפלסטינים; שפה	י'-י"א
עשרים ושניים		חסות	סמי מיכאל	אהבה; אפליה ודיכוי; זהות יהודית-ערבית; חיפה; מחנות פליטים; מלחמת 1973; נשים; סולידריות; פליטות; פלסטינים אזרחי ישראל; קשר בין יהודים לפלסטינים	י"ב

 

הקדמה

"כל סיטואציה שבה כמה בני-אדם מונעים מזולתם את העיסוק בחקירה ובדרישה, היא סיטואציה של אלימות. האמצעים אינם חשובים; בהרחקת בני-אדם מתהליך קבלת ההחלטות הנוגעות אליהם עצמם, יש משום הפיכתם לחפצים חסרי-חיים."

פאולו פריירה, פדגוגיה של מדוכאים (תרגמה כרמית גיא), ירושלים: מפרש, 1981, עמ' 74

 

תוכניות הלימודים בעשור האחרון משקפות עליה מתמדת במגמות ההכחשה וההדחקה של מימדים פוליטיים והיסטוריים משמעותיים, הניכרות בכל מרחבי החברה והתרבות בישראל. כתוצאה מכך, דורות של תלמידים ותלמידות לומדים תכנים יותר בדלניים וחד-מימדיים, פחות הומניסטיים וביקורתיים, ובעיקר – מתבקשים להתעלם מהמציאות שסביבם.

הנכבה – אסון גירושם של כ-85% מתושבי הארץ הפלסטינים, החרבת מאות ישוביהם והגדיעה של התרבות, הכלכלה והחיים החברתיים שהיו כאן עד 1948 היא אירוע מכונן, אשר משפיע גם כיום על מציאות החיים של מיליוני אנשים, פלסטינים ויהודים, בישראל ומחוץ לה. אף-על–פי-כן זהו ככל הנראה האירוע המושתק ביותר בחברה הישראלית בכלל ובמערכת החינוך בפרט.

הניסיון למנוע מצעירות וצעירים מידע על התהליכים שיצרו את מציאות החיים שלהם ועל האפשרויות וההזדמנויות לתיקון ולשינוי איננו רק אלים במהותו, כפי שטען ההוגה והמחנך פאולו פריירה, הוא גם נועד לכישלון. הרי המידע קיים וכן הסקרנות והחשיבה הפוליטית של תלמידות רבות, שמהרהרות, מערערות ומשוועות להבין ולשפוט את המציאות בעצמן.

סדרת "סדקים" של עמותת זוכרות מספקת מערכים משלימים לתכנית הלימודים, שמציעים נקודות בהן אפשר להתייחס לנכבה ולפליטים הפלסטינים, להביא ידע ושאלות לכיתה שאינם קיימים כיום בתכנית הלימודים, כגון: הנוכחות, התרבות והיצירה הפלסטינית בארץ לפני ואחרי 1948, משמעות האסון, שהפך ומשמר ­­את מעמדן של רוב הפלסטיניות כפליטות, עבור יהודים-ישראלים, הקשר שבין הנכבה לבין האפליה וטשטוש הזהות של יהודים ספרדים, אתיופים ומזרחים.

ברוח הפדגוגיה הביקורתית, הסדרה שואפת לקדם חינוך משחרר: חינוך שלא רואה בתלמידות כלי בשירות הממסד, שיש "להעניק להן" אך ורק את הידע הדרוש לשימור המצב הקיים; אלא חינוך אשר מכבד את התלמידות ומתייחס אליהן כאל אדם אוטונומי, מודע וביקורתי, שבכוחו להבין את המציאות ולעצבה.

מערכי השיעור בספר זה מציעים תהליך למידה המבוסס על דיאלוג פתוח וכן בין התלמיד לבין המציאות, על מורכבותה, על הסתירות שהיא מכילה, על הדיכוי שמתקיים בה, על התקווה שהיא מאפשרת. נושאי הדיון והתרגילים המוצעים חושפים את האירועים, החוויות והזהויות המושתקים, משבשים את ההסתרה בהווה באמצעות הנכחת היצירה הפלסטינית והשפה הערבית, ובכוחם להשפיע על העתיד באמצעות הענקת כלים לחשיבה ביקורתית, לדימיון ולקידום צורות שונות של חיים משותפים המבוססים על צדק ושוויון.

מבנה הספר

סדרת הסדקים אינה מהווה תחליף לתכנית הלימודים הרשמית שעליה נבחנים התלמידים בבחינת הבגרות. מטרתה לספק הרחבות למערכי השיעור הסטנדרטים ולהציע חשיבה אלטרנטיבית על נושאים נבחרים. הספר "שוּרוּך — סדקים בספרות" מאגד מערכי שיעור על עשרים ושתיים יצירות ספרותיות מאת עשרים מחברות ומחברים, לצד עשרות יצירות אמנות וצילומים. זהו לא קורפוס ממצה, אך הוא מספק הצצה למגוון קולות של יוצרות ויוצרים פלסטינים ויהודים בעלי חוויות, השקפות עולם ועמדות פוליטיות שונות.

בהתאם לתוכנית הלימודים, הספר מחולק לסוגות שונות: סיפור קצר, שירה, מסות, דרמה, רומן. עבור כל יצירה תמצאו דף למורה עם הצעה למערך שיעור-סדק, בציון הכיתות להן הוא מתאים, מתודות שונות ללימוד היצירה ולפיתוח דיון בכיתה (דפי עבודה אישיים, כרטיסיות לעבודה בקבוצות, דפי מידע היסטוריים, המלצות לקריאה או צפייה, מטלות מסכמות ובחנים.

השיעורים נכתבו והועברו בהצלחה על ידי מורות ומורים מנוסים והם מוצעים כמערך עצמאי שלם, אך זוהי הצעה בלבד. בידכם הבחירה היכן ברצונכם להרחיב והיכן אתם מוצאים לנכון להעמיד בפני התלמידים סימן שאלה על התכנים הרשמיים של משרד החינוך הישראלי. אתן מוזמנות לשלב סדקים שלמים, חלקים מהם או סוגיות נבחרות בהתאם להרכב של כיתתכם ולדיונים העולים במהלך השיעורים.

משרד החינוך (עדין) משאיר מקום למורה להפעיל שיקול דעת וללמד יצירות רשות בהתאם לצרכי הכיתה, לטעם האישי של המורה ו"לשינויים הנובעים מהתרחשויות ומתהליכים בהווה...למציאות המשתנה ולאירועים דרמטיים וקשים". הספר "סדקים בספרות" נועד לסייע למורה לספרות במימוש הזכות והאחריות לקידום חינוך משחרר.

לא למורות ומורים בלבד

עמותת זוכרות פועלת מזה שני עשורים לקידום ידע, הכרה ואחריותיות של הציבור היהודי בישראל לנכבה הפלסטינית, וליצירת התנאים התודעתיים והפוליטיים לכינונה של חברה דמוקרטית ומשותפת בארץ.

הסיורים ליישובים הפלסטינים ההרוסים הפכו עם השנים לאחת הפרקטיקות המרכזיות והמוכרות ביותר של זוכרות. אלפי ישראליות וישראלים גילו דרכם אלה כמה מעט אנחנו יודעות על ההיסטוריה ועל הזיכרון של המקום שאנחנו קוראות לו בית. אלפי ישראלים וישראליות ממשיכים להגיע לסיורים, לעיין במאגרי המידע ולהשתתף בתוכניות הלימוד של העמותה כדי ללמוד על הנכבה ועלינו בתוכה.

הספר "סדקים בספרות" נכתב בראש ובראשונה עבור מורות ומורים לספרות, אך הוא גם הזמנה לציבור הרחב, שמחוץ לכותלי בית הספר. הזמנה לסייר בין שרידי הנכבה כפי שבאים לידי ביטוי בתרבות הפלסטינית ובמשעולי המפגש היהודי עמה ולגלם פוטנציאל ליצירה של מרחב משותף וחברה אזרחית שוויונית, כתיקון המתבקש לקולוניזציה המתמשכת של הארץ.

תודות לכל מי שסייעה, תמכה והשתתפה בתהליך הפיתוח, התכנון והכתיבה: נטע בן יצחק, אודי גור, מיכל דורון, יפעת מוהר, רבקה ספיבק, דבי פרבר, זהייה קונדוס וכמובן לעינה ארדל ולעמית בן-חיים על המקצועיות והמסירות. תודה מיוחדת לכל היוצרות והיוצרים שאפשרו לנו לפרסם את יצירותיהם. ולכל מי ששמו או שמה נשמט בטעות מרשימה זו – עמכן הסליחה.

- צוות "זוכרות"

---

פתיחה

ספר לימוד זה נוצר כדי שייעשה בו שימוש רגיל ויומיומי, אך נסיבות היווצרותו הן בכל-זאת ייחודיות. כדי לבטא את הדברים כראוי, עלי לכתוב בנימה אישית. נולדתי למהגרים מטורקיה ופרגוואי, בבית שדיברו בו שפות שונות: ספרדית, צרפתית, גרמנית, טורקית, יוונית ועברית, וכך חוויתי מגיל צעיר את אפשרויות הביטוי המגוונות ואת קשיי התרגום. העיסוקים בהם בחרתי בבגרותי מכילים גם הם ריבוי תרבותי: קריאת ספרים רבים מלמדת איך לראות את העולם מבעד לעיניהם של אנשים שונים מאד מאיתנו;  ואילו ההוראה מאפשרת יצירת קשר עם בני נוער שבאו ממשפחות שעל סף ביתן לא דרכתי, ופוקחת את העיניים לחוויות-חייהם ולניסיון שמתהווה ומבקש מילים מדויקות.   

בהגיעי לבית הספר הדו-לשוני היהודי-ערבי בירושלים, התחלתי ללמד תלמידים פלסטינים שנולדו וגדלו בבית-צפאפא, אבו-גוש, עין-ראפא, בית-ג'אלה, בית-חנינא, שועפט, פסגת-זאב, ג'בל-מוכבר, הגבעה-הצרפתית, גילה, קטמונים והעיר העתיקה בירושלים. אולם כששאלתי אותם מהיכן הם, ענו לי רובם את שם הכפר בו נולדו סביהם וסבתותיהם, וכך שמעתי גם את שמות הכפרים והערים בגליל ובמשולש. כך למדתי לראשונה את פשר הכפילות הפלסטינית, בה מקום הלידה והמגורים הוא שני למקום המוצא של המשפחה, שהוא חשוב פי כמה.

ב-15 במאי, הוא היום השנתי לציון הנכבה, הבאתי לתלמידי שיר של טהא מוחמד עלי, ואחרי שקראו אותו בהתרגשות, סיפר כל אחד מהתלמידים על המאורעות שפקדו את סבו או סבתו בשנת 1948. עבורי היתה זו זכות נדירה, להקשיב לדברים האלו, שמסופרים לעתים רחוקות, בקושי רב.

אני מלמדת ספרות עברית, ורוב תלמידי - שפת אמם ערבית. מתוך רצון לדבר אל ליבם ולאפשר להם להרגיש הזדהות, התחלתי ללמד בנוסף ליצירות שבתוכנית-הלימודים, גם סיפורים, שירים ומסות שנכתבו על-ידי סופרים פלסטיניים. כך מדי שנה גדל קורפוס היצירות שהכרתי ואהבתי ואפשרתי לתלמידי להכיר מקרוב: אמיל חביבי, ע'סאן כנפאני, סמירה עזאם, מחמוד דרוויש, סיהאם דאוד וזיאד ח'דאש הפכו ליקרים ללבי והרחיבו את ראיית עולמי. אני חבה הרבה למתרגמים החלוצים ולהוצאות-הספרים שאיפשרו לחסרת יכולת-קריאה בערבית כמותי, לקרוא יצירות ספרות אלו בעברית ולחיות בתוך הקונפליקט מבלי להתכחש לו. 

כך, בעוד שתחילת הוראת יצירות הספרות העוסקות בנכבה היתה עבורי טבעית ונוצרה כדי לאפשר לתלמידי לבטא את השקפת-עולמם, כתיבת ספר זה תבעה עיסוק אינטנסיבי ביותר באירועים ההיסטוריים הכואבים וגרמה לי לחשבון-נפש תמידי. תכופות שאלתי את עצמי כשטיילתי ברחובות ירושלים אודות המשפחות שבנו את הבתים, וכשהבטתי בעיני עובר-אורח פלסטיני שאלתי את עצמי מי אני בעיניו, אוייבת, כובשת, מחריבה, או שהוא יכול לראות מבעד להיסטוריה גם את קיומי כאדם נדיב.

אם תחילה יכולתי לראות עצמי כמי שחפה מן האחריות ההיסטורית, משום שלא אני, לא הורי ולא סבי, לא נישלנו איש, הרי הקריאה התכופה בסיפורי ס.יזהר ובשירי חיים גורי ובספרי ההיסטוריה של מנאר חסן ועאדל מנאע, מעוררת כבדות אילמת של שיתוף פעולה עם פשע מתמשך, שכולל לא רק נישול אלא גם הכחשה. אך במעשה ההוראה של יצירות ספרות אלו יש תקווה רבה, שדברים שהודחקו יעלו על פני השטח, שההיסטוריה והספרות הפלסטינית תמצא את מילותיה גם בעברית, ושלא רק נערים ונערות פלסטיניים אלא גם אלו היהודים, יכירו דרך יצירות הספרות את העשב של הכפר ספוריה, את פתח הבית בכפר בירווה, את מסילת הרכבת שהובילה מחיפה לדמשק, ואת כמיהתה הנואשת של אם מיפו לראות את חתונת בנה בביירות. דרך ספריהם של לילא חלבי וסייד קשוע, יכירו גם את מורכבות חייהם של פלסטינים בהווה, והשמות הערביים יהיו שגורים על פיהם, וראיית-העולם הפלסטינית – דבר שאפשר להישיר אליו מבט.

*

בתקופתנו הגזענות היא בעיני רבים השקפת-עולם לגיטימית, וכוחות פאשיסטיים מוצאים את דרכם אל מוקדי החוק והשלטון. ומאידך במרחב התרבות, עוסקים יותר ויותר אמנים ואקדמאים בזיקות שבין הערבית והעברית; יש נוכחות רבה יותר להיסטוריה הפלסטינית בשיח התרבות; ויותר סופרים אשר יוצרים דיאלוג בין הזהות הפלסטינית והישראלית, אשר בשתיהן יש להם חלק.

מתוך מציאות מורכבת זו בחרנו לכתוב ספר ללימוד ספרות בבתי-הספר, אשר מאתגר את תוכנית הלימודים הרגילה, אך לא עומד בסתירה אליה; אדרבא, רבים מן הסופרים והמשוררים שיילמדו כאן וכמה מיצירות-הספרות המופיעות כאן, נכללים בתוכנית הלימודים הרגילה. למזלנו הרב הספרות היתה ועודנה מרחב של חירות-הדעת, ובה אפשר לשמוע קולות שונים ולהזדהות עם סיפורי-חיים הרחוקים מזה שלנו עד מאד.

תוכנית-לימודים זו ייחודית בכך שהיא מביאה לתוך הכיתה הרגילה בחטיבת-הביניים ובתיכון, את השפה והתרבות הערבית הפלסטינית ואת המפגש היהודי איתה. בעבור רוב התלמידים הישראליים, הערבית מעוררת תחושת איום ושנאה. אנו מבקשות לערער את הקונוטציה למלחמה שמעוררת הערבית, בכך שנחשוף את התלמידים לסופרים וסופרות ערביים אשר זכו לכבוד רב, כדוגמת הסופר המצרי נגיב מחפוז שזכה בפרס נובל (אשר סיפוריו נכללים בתוכנית הלימודים של משרד החינוך אך אינם מופיעים כאן), והסופר הפלסטיני אמיל חביבי אשר כיהן כחבר כנסת בישראל. נחשוף את התלמידים אל דמויות ערביות מורכבות, מעניינות ומעוררות מחשבה והזדהות, גם ביצירות ספרות משל סופרים עבריים (וזאת בניגוד גמור לסטריאוטיפ הנלעג או האלים של הערבי שמופיע בספרים רבים). כך למשל נפגוש את המשורר הפלסטיני פתחי ברומן "חסות" מאת סמי מיכאל, ואת עבד אל-כרים שהוא לוחם-חירות פלסטיני בסיפור "תחרות שחיה" מאת בנימין תמוז. דמויות הנערות בספריהן של הסופרות הפלסטיניות-אמריקאיות לילא חלבי ונעמי שיהאב נאי – ליאנה, מוואל, סוראיה, ח'דיג'ה והאלה - הן בה-בעת דמויות אמינות המבטאות את הקונפליקטים של נערות ערביות בנות-הזמן, וכאלו המעוררות את הזדהות הקוראות עמהן, מפני שמעסיקים אותן דברים המעסיקים נערות בכל העולם. במהלך לימוד סיפורים של סופרים פלסטיניים ולימוד יצירות בהן מופיעות דמויות פלסטיניות, ניתנת להם נוכחות במרחב התרבותי העברי והכיתה הופכת למרחב רב-תרבותי.

בספר-לימוד זה נכללות הצעות להוראה עבור רומנים, מחזה, סיפורים קצרים, שירים ומסות אשר תורגמו זה-כבר לעברית, והם כבר חלק ממרחב התרבות הישראלי. אך הכנסתם לשיעור בבית-הספר מקעקעת את הגזענות ופותחת פתח להזדהות, ובכך שוברת את המונוליטיות של השיח השגור בבתי-ספר מסויימים.

אם יש לכם בכיתה תלמידים פלסטיניים, הוראת יצירות-ספרות אלו היא חשובה במיוחד בכך שתיתנו מקום גם לתרבות ולהיסטוריה שלהם, ותראו להם שיש להם חלק בתרבות. אך גם כיתה שבה התלמידים רובם-ככולם יהודים, תצא נשכרת מהוראת יצירות ספרות של משוררים וסופרים פלסטיניים, בכך שיינתנו צבע, קול ושפה לתרבות שנשארת בדרך-כלל מחוץ לכתלי בית-הספר, אך היא לחלוטין כאן איתנו – בשכונות יפו, ירושלים ועכו ובכפרים שליד צפת ובאר-שבע.

בתוך הספרים האלו ניתן מקום לנכבה והיא מוזכרת כסיבה להגירה (בספר "חביבי" של נעמי שיהאב-נאי) וכגורם לסבל, אובדן וחיים תחת כיבוש (בספרים "ממערב לירדן" של לילא חלבי ו"חסות" של סמי מיכאל). ישנם גם סיפורים ושירים שמתארים את מלחמת 1948 והנכבה עצמה ("תחרות שחיה" לבנימין תמוז, "חירבת חיזעה" לס.יזהר, "ארץ התפוזים העצובים" לרסאן כנפאני "נקמה" לטהא מוחמד עלי ו"עד אחריתי, ועד אחריתה..." למחמוד דרוויש) ואת החורבן והפליטות שלאחריה ("ארץ התפוזים העצובים" לכנפאני). ישנם סיפורים שמתארים את השבר וההתכחשות לזהותם שחווים הערבים שנשארו במדינת ישראל לאחר הנכבה ("לבסוף... פרח השקד" לאמיל חביבי ולהבדיל "גוף שני יחיד" לסייד קשוע)  ואת ההתמודדות היום-יומית עם הכיבוש, האפליה והיעדר-החירות (במסות של עדניה שיבלי וזיאד ח'דאש).

מעניינות במיוחד יצירות הספרות אשר מתארות קהילות משותפות של יהודים ופלסטינים ואת הקונפליקטים המתקיימים בהן. כאלו הם הרומן "חסות" של סמי מיכאל, המתאר קומוניסטים בחיפה של שנת 1973; המחזה "מסילה לדמשק" של הלל מיטלפונקט המתאר שתי משפחות בחיפה של שנת 1942; ו"תחרות שחיה" של בנימין תמוז העוסק בשתי משפחות ביפו של שנות ה-20. יצירות אלו מראות לתלמידינו כי היו ימים שבהם היו חיים משותפים של יהודים וערבים, גם אם כיום קהילות כאלו הן נדירות.

ספר-לימוד זה נוצר מתוך דיאלוג בין אנשי-חינוך אשר מבקשים להאיר בפני  תלמידיהם זויות מוחשכות של ההיסטוריה ולהשמיע את קולם של מהגרים, פליטים, נאבקים. באמצעות הספרות יכולה ההשתקה להפוך לקול, והחשיכה להפוך לצללים שבעדם אפשר לראות. אנו  מבקשים להראות לתלמידינו את הסדק שקיים בקיר הלכאורה אטום, ובעדו אפשר לראות ולהכיר דמויות שלא ידעו על קיומן. אני מודה למורות אשר שיתפו עמנו את מערכי-השיעור שלהן ולאלו אשר נתנו ביקורת ורעיונות חדשים. בזכותן יוכלו מורות ומורים ליצור דיאלוג של ממש בכיתה.  

ברצוני להודות לכל החברים והעמיתים שסייעו לי בהכנת הספר, בין אם בקריאה, בכתיבה, בהשאלת ספר או בעצה טובה. ברצוני להודות מקרב־לב לעמיה גלילי, ד״ר יערה בנגר אללוף ונטשה דודינסקי מ״זוכרות״, למורות יפעת מוהר והלל אשד, שתרמו מערכי־שיעור שיצרו, לרבקה ספיבק, יעל רוכמן, חיה לוי, מוטי יפרח ואדם ענבוסי, למדריכים הפדגוגיים ארמית לוטם וסאפי מנצור ולמנהלת בית הספר אפרת מאיר, למלומדים פרופ׳ אופיר מינץ־מנור, פרופ׳ הלל כהן, פרופ׳ אריאל הירשפלד, פרופ' שמעון אדף, ד״ר נאוה ט. ברזני, ולבני־משפחתי ולתלמידי הרבים, אשר כל אחד מהם תמך והועיל בדרכו להתגבשות הספר הזה.

- עינה ארדל