למה לחטט בפצע הזה?
מחבר.ת: אפרת אבן צור 09/2011
מטענים שמלווים למידה כזאת, למידה על עוולות גדולות שעומדות בבסיס קיומנו פה, הם עוצמתיים מאוד. האשמה שמתעוררת מתורגמת לעתים לצורך להתנכר לקבוצה, לשדר עליונות על אחרים בה או ריחוק מהם.
ללמוד על הנכבה ולהישאר בחיים
מחבר.ת: ליהי יפה 09/2011
חשבתי שוב על איך שהרגשתי כמה חודשים קודם, כאילו שוב דוחקים אותי לפינה וקירות החדר נסגרים עלי. החלטנו שלא נוותר ושמגיע לנו להמשיך להיפגש ולא נתן שיגרמו לנו להרגיש שאנחנו פושעות
לימוד על הנכבה - ממש לא מה שציפיתי
מחבר.ת: תמר 09/2011
ואז, לא כמו שציפיתי – הופיע רגש חדש: תקווה. פתאום שמתי לב, שבתוך מציאות שנדמית לפעמים כמוכתבת וידועה מראש – של שמאל וימין, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים - המפגשים הפכו למין בועה – שבה אפשר לחשוב (לחלום?) על מסלולים אחרים
שלושה סיפורים
מחבר.ת: מירי ליטווק 08/2011
עכשיו הדוד גאריק עובד באוניברסיטה. הוא והחברים שלו המציאו שיטה של מדידות אלקטרו מגנטיות המודדות משהו במים. סבא הסביר לי שזאת המצאה מדעית חשובה ואפילו כתבו עליה בעיתון "הארץ". סבתא הראתה לי את הכתבה עם התמונה של הדוד גאריק במעבדה שלו. "זה מצוין", סיכם סבא אחרי שקרא את הכתבה. "המחקר שלהם יעזור להפוך את מי הים של ישראל למים שאפשר לשתות אותם!"
הכיסופים אל האדמה הטובה
מחבר.ת: מחמוד אלרימאוי 08/2011
אבו אלעבד פשט את הכּוּפִיָּה והעַגַאל מעל ראשו שאחזה בו השייבה והניח אותם לצדו על השמיכה המזוהמת. הוא שחרר מחזהו אנחה עמוקה, שכן החום היה בלתי נסבל ואילו הוא לא יכול היה לפשוט מגופו הכחוש את בגדי סוכנות הפליטים. לאוהל לא היתה דלת ומולו היו בנות ונשים. הוא התיר את שרוכי נעליו המגושמות והשליך אותן אל קרן זווית. אחר כך פרש את רגליו מתוך לאות רבה ואיכשהו הניח מעיל ישן מתחת לראשו. הוא נשען על כף ידו הגסה והסדוקה, מנסה, לא מוותר, לנוח לאחר שהתעייף מעבודת הבניין בהר הסמוך במשך עשר שעות.
ששים-ושלוש שנות נכּבּה: הערות מהסמינרים של בּדיל-זוכרות על היבטיה המעשיים של שיבת פליטים פלסטינים
מחבר.ת: אכרם סלהב 08/2011
במהלך 63 השנים האחרונות, באופן רצוף ובלתי פוסק, גורשו בני העם הפלסטיני מבתיהם ואדמותיהם ואולצו לחיות בגלות, במחנות פליטים ובגטאות הולכים וצרים, בישראל הריבונית ובשטחים הכבושים. כשאנו הפלסטינים, בוחנים את מאבקנו לצדק במהלך 63 השנים האחרונות, איננו פוסקים לחלום על היום בו נגשים את זכויותינו, נשוב לבתינו ונפוצה על האובדן והטראומה שהיו מנת חלקינו לאורך כל אותן שנים.
הכרונוטופ של שיבת הפליטים
מחבר.ת: יהודה שנהב 08/2011
באמצעות הסיפור הכיסופים אל האדמה הטובה של מחמוד אלרימאוי, כמו גם באמצעות שלושה פרויקטים שגם הם מודפסים כאן - "מעבדה לשיבות" מתוך הפרויקט דה קולוניזציה של ארכיטקטורה של סנדי הלאל, אלסנדרו פטי ואיל ויצמן, מודל לתיקון של חנא פרח כֻפר-ברעִם, וסדנת המיפוי-שכנגד של עינת מנוף עם פעילים יהודים ופלסטינים - אני מבקש לחשוב על ה"נכבה" (نكبة) ועל ה"שיבה" (عودة), ועל הקשר בינן ובין היסטוריה ופוליטיקה. הטקסטים הללו יהוו נקודת מוצא לדיון במודל פוליטי של "שיבה" שאינו כפוף לנרטיב המודרניסטי האוטופי שאותו ניתן לכנות "מחורבן לגאולה". על מנת לנסח מודל פוליטי של שיבה עלינו להתחיל לחשוב באופן תיאורטי על ה"זמן" וה"מרחב", של הנכבה ושל השיבה, ועל התשתית הפוליטית שלהן. אלה הם היסודות לדיון בעמודים הבאים.
מודל לתיקון
08/2011
חנא פרח כֻּפְר בִּרְעִם
טקסט: נורמה מוסי
חנא פרח בונה את בִּרְעִם, הכפר אשר בו נולדו אביו וסבו, ושבו הוא עצמו לא גר מעולם. הוא בונה אותו מחדש בשמו הפרטי, מטביע אותו בתעודת הזהות שלו, ומקים אותו על חורבותיו באמצעות מודלים, תחריטים, פעולות שונות, עבודות וידיאו וצילומים. את כל אלה הוא אורג לכדי כפר חדש, שמתקיים בו-בזמן הן כשברי זיכרונות וחלומות, והן כהצעה מפורשת ומעשית לשיבה. המהלך של פרח מצטרף לשורה ארוכה של פרויקטים קהילתיים, פרטיים, אמנותיים ומשפטיים, שיזמו ויוזמים אנשי כֻּפְר בִּרְעִם במטרה להיאבק במחיקתו של הכפר ולקדם את שיבתם אליו.
חנא פרח כֻּפְר בִּרְעִם
טקסט: נורמה מוסי
