על החורבות \ דימוי החורבה הפלסטינית בקולנוע הישראלי בסוף שנות השבעים
מחבר.ת: דניאל שוורץ 2012
מציגות שברי חלומות
מחבר.ת: איתן ברונשטיין. צילום: אלאונור 12/2011
הן ניסו לדמיין את חייהן שלהן במצב עתידי ואוטופי בו תתרחש שיבת פליטים פלסטינים. הן עשו זאת באמצעות ציור פשוט וטקסט נלווה. הציורים מוצגים משמאל.
ערב עיון על הנכבה וזכות השיבה בתל חי
מחבר.ת: איתן ברונשטיין. צילום: אלאונור 12/2011
כמו מלאך ההיסטוריה של ולטר בנימין, רואים ישראלים ואנשים רבים בעולם את ערימת הזוועות המתגבהת לשמיים והם מבקשים לעצור את הרוח הרעה הזו הדוחפת אותנו אל פי התהום או לכל הפחות לחדול מלכנותה קידמה, וילה בג'ונגל או דמוקרטיה
פליטים פלסטינים משתתפים במצעד ביום זכויות האדם בתל אביב
מחבר.ת: איתן ברונשטיין. צילום: גלית אלוני 11/2011
לרגע חולף, משהו רודף אותי, נשאר איתי, באותו רגע חולף כאשר עיני עוברים על פני הפוסטרים / פנים / אנשים, מאחד למשנהו, חושבת שאולי ראיתי את סבי או אולי את אביו או אמו. אחד מהדמויות מביט לי לתוך הלב, לתוך הנשמה שלי. איני יכולה להסב את מבטי.
הוא היה ביום ההוא ילד
מחבר.ת: ע'סאן כנפאני 11/2011
הקצף הנוצץ באודם הזריחה שטף את חולות החוף הכסוף. עצי הדקל הכפופים הנידו את ענפיהם העצלים התלויים ברפיון משנת ליל אמש, מגביהים את זרועותיהם הקוצניות לעבר האופק, שם התנשאו חומות עכו מעל הכוחַל האפלולי, לימין הדרך הבאה מחיפה. בעלותו צפונה השקיף כדור השמש הגדול מעבר לגבעות, צובע את צמרות העצים, את המים ואת הדרך בצבע ארגמן, ומסמיק בביישנות של שעת בוקר מוקדמת. אחמד נטל את חליל הקנים מהסל, נשען על המושב בפינת האוטובוס, והחל לנגן מנגינת געגועים פצועה לאהוב נצחי שיכול היה לגור בכל אחד מהכפרים הפזורים ככוכבי ארץ דוממים לאורכו ולרוחבו של הגליל. הקצף הנוצץ באודם הזריחה שטף את חולות החוף הכסוף. עצי הדקל הכפופים הנידו את ענפיהם העצלים התלויים ברפיון משנת ליל אמש, מגביהים את זרועותיהם הקוצניות לעבר האופק, שם התנשאו חומות עכו מעל הכוחַל האפלולי, לימין הדרך הבאה מחיפה. בעלותו צפונה השקיף כדור השמש הגדול מעבר לגבעות, צובע את צמרות העצים, את המים ואת הדרך בצבע ארגמן, ומסמיק בביישנות של שעת בוקר מוקדמת. אחמד נטל את חליל הקנים מהסל, נשען על המושב בפינת האוטובוס, והחל לנגן מנגינת געגועים פצועה לאהוב נצחי שיכול היה לגור בכל אחד מהכפרים הפזורים ככוכבי ארץ דוממים לאורכו ולרוחבו של הגליל.
טבריה
מחבר.ת: גדעון סולימני 10/2011
לקראת שפה חדשה
מחבר.ת: איתן ברונשטיין 10/2011
הטיול של זוכרות מנכיח את הקשר של הפלסטינים לארץ ולא רק של היהודים. הצבת השלטים היא במקור של המדינה ובסיור של זוכרות זו פעולה שמנכיחה את החיים הפלסטינים בארץ. ההופעה של השילוט החדש, אחרי ההדרה במקור, מדווחת ע"י משתתפים בסיורים אלו כעוצמתית. אנשים רואים לפתע את כל הארץ באופן חדש. הסיור מציג את הפרקטיקה של הסיור עצמו בביקורתיות.הטיול של זוכרות מנכיח את הקשר של הפלסטינים לארץ ולא רק של היהודים. הצבת השלטים היא במקור של המדינה ובסיור של זוכרות זו פעולה שמנכיחה את החיים הפלסטינים בארץ. ההופעה של השילוט החדש, אחרי ההדרה במקור, מדווחת ע"י משתתפים בסיורים אלו כעוצמתית. אנשים רואים לפתע את כל הארץ באופן חדש. הסיור מציג את הפרקטיקה של הסיור עצמו בביקורתיות.
בהעדר דימוי איקוני
מחבר.ת: אביב גרוס-אלון ואיתן ברונשטיין 09/2011
כדי לעצב הזמנה לכנס בנושא שיבת פליטים פלסטינים הקושי היה בכך שאין רפרנסחזותי לנושא של שיבת פליטים פלסטינים להתייחס אליו. בחרתי לקחת דימוי של חלוציות ציונית ולעשות לו היפוך. ביקשתי להוסיף לו מוטיב של שיבה וכך להפוך את המשמעות שלו.אני יותר אוהבת את לכנות זאת כתב חרטומים. כי אנחנו מנסים לפתח שיח שלא ממש קיים. המקראה שיצרתי היא מקראה לשפה חדשה שאנחנו מנסים להרחיבה ולשתף בה. נדמה לי שרציתי ליצור מקראה למשהו שלא ממש מבינים, שמבלבלת בהתחלה. כל סימן לעצמו ברור בתוך הקונטקסט של הפרויקט הספציפי ממנו לקוח, אך מה קורה בין כל הסימנים כאשר מניחים אותם אחד ליד השני? מה שקורה בין הסימנים, זה מה שעניין אותי. בעצם, זהו השיח, אני חושבת.
