הוי דאמון
מרחבים של געגועים
מנחתם של אוהבים
אני מת לשאוף את הניחוח שלה.
ארור הוא, ארור
מי שהטיל אימה על חברים
מי שהפריד בין ילדים,
מי שנטל את נשמתם של חוקים!
ששים עברו עליה, ששים
והוסיפו שנה כדי שיתאפס חשבון השנים
קראו לה מה שתחפצו, נכבה? גלות אימים?
**
במאי הופל הריוני,
יומם וליל נופל עוברי
בלי כלום בידי,
רגמתי את שחור חטאם באבנים!
**
זיכרון השכחה מאיץ בי... אין לך זכות לשכחה!
לאחור חוזרים מחוגי השעון,
לעצור את מעגל העוול משקר לכתו
טעות בחשבון.
**
הוי, דאמון,
את צלקתי המדממת, יגוני שלא מרפה
שקט שעות- הערביים האילמות
מי אמר כי אשכח
אכן נתקף שיגעון!
בזכר הנכבה
קץ היגון
ותחילתה של היסטוריה?
(דאמון: מקום הולדתו של המשורר)
