סיכום תחקיר היסטורי:

רחוב צבי רוזנבלט 14-12 , יפו / דרום שכונת אלנזהה, מעל דרך סכנת דרוויש.

כנראה בבעלות משפחת אבו עמארה

מידע כללי

לפי תיק בניין הנמצא בארכיון עיריית תל אביב, בתים 8-14 ברחוב צבי רוזנבלט נמצאים בגוש: 7046 על חלקה: 32 . הרחוב נקרא בעבר 3218 (לפני 1948 כנראה לא היה לרחוב שם).

לפי תוכניות בניין של בתים אחרים הנמצאים ברחוב עולה ההשערה כי מספרי הגושים והחלקות תואמים את המספור בחלוקה המנדטורית. התבוננות במפת החלקות של עיריית תל אביב מלמדת כי בעבר בתים מס' 8-10-12-14 היו כולם בית אחד. גם בתיק הבניין בארכיון העירייה מתייחסים אליהם כאל יחידה אחת שנבנו עליה עם השנים ארבעה בתים קטנים.

צילום אוויר של האזור שנעשה על ידי צלמי אמריקן קולוני בשנות ה- 30 מוכיח שהשכונה של רחוב רוזנבלט היתה כבר בנויה. זהו חלקה הדרומי של אלנזהה שהתפתח עם התקדמותה דרומה של השדרה בשם זה המכונה כיום שדרות ירושלים (שמה הרשמי עד 1948 היה המלך ג'ורג'). מבט מקרוב על צילומי הרחוב מראה בבירור שרצף הבתים בחלק זה של הרחוב כבר היה קיים בשעתו. 

היסטוריה של הרחוב לפני 1948

מתיק הבניין לא ניתן לגלות רבות על העבר של המקום לפני 1948 . רק רמז אחד עבה מעיד על שהתרחש: מכתב אקראי של הדייר יעקב בודנר בשנת 1953 אל האפוטרופוס הכללי. מהמכתב לא ברור על איזה בית בדיוק מדובר אך בעקבות ראיונות עם דיירי הבניין רוזנבלט 12 התחוור לנו שהבית היה שייך עד לא מזמן לחברת עמידר. 

מאחר ועל הבתים עצמם אין שום מסמך המעיד על הבעלויות הקודמות וההיסטוריה "הרשמית" שלהם נמחקה, הורחב התחקיר לסביבתו הקרובה של הבניין. מתצלומי האוויר ניתן להבחין באופן ברור בבית מספר 2 ובבית מספר 4, שני הבתים הקרובים לשדרה. בצד השני של השדרה באלכסון כבר רואים את בית החולים דג'אני הקיים עד היום בשמו החדש צהלון.

מתיקי הבניין הנמצאים בארכיון ניתן ללמוד שבית מספר 2 נבנה כנראה על ידי סעיד אל פאסי (SAID EL FASIH). בשנת 1933 ושבשנת 1947 נוספות לו קומות והוא עובר שיפוץ על ידי בעליו החדשים איברהים אבו ח'דרה (IBRAHIM ABU HADRA). על התוכניות חתום האדריכל פארוקי.

בית מספר 4 היה שייך לדאוד אל סִכְּסִכ (DAOUD EL SIKSIK) כנראה כבר משנת 1933. מראיון שקיימנו עם עמר סִכְּסִכ, בן המשפחה, החי היום בשכונת עג'מי התברר לנו כי הפלג הזה של המשפחה נמצא היום בירדן. 

בהמשך הרחוב, על הפינה הצפון-מזרחית של הרחובות רוזנבלט וחסידי אומות (לשעבר רחוב 224) נמצא בית מספר 9. מסמך משנת 1936 מעיד כי הבעלים של הבניין היה מחמוד אל עזוני (MAHMUD AL-AZUNY), טפסים של ועדת הבניין של עיריית יפו מהשנים 3619 ו- 1937 מאשרים זאת. 

מידע רב התקבל לידינו על הרחוב מטופס אישור הבניה של מחמוד אל עזוני מה- 20 בינואר 1936 . הרחוב אכן שייך לשכונת אלנזהה, האדמה עליה נועד הבית להיבנות נקראת חלקת אלשיח' שעבאן. הרחוב המכונה כיום חסידי אומות כונה באותה תקופה דרך סכנת דרוויש, ככל הנראה מכיוון שזו הדרך שהובילה מסכנת דרוויש, קצת דרומה משם, לתוך העיר. מהנדס הבניין היה אברהים אל נובאני, הבניין נועד למגורים ושטח מגרשו 536 מטר מרובע. שטח הבניין החדש נועד להיות 183.13 מ"ר. לפי מפת חלקות מנדטורית הבית נמצא על חלקה 34/12 בגוש 46 .על בית מספר 11 לא הצלחנו לאתר מידע כלל. בית מספר 13 , ממש מול הבתים בהם עוסק תיק זה, נבנה בשנת 1932 על ידי האשם אבו עמארה (AISHEM ABU AMARA).

בשלב זה הפאזל עדין לא מסתדר, חסרים חלקים ולא ניתן לראות את התמונה המלאה. עדויות מתושבים פלסטינים שגדלו ביאפא ונשארו בה למרות הנכבה. שיחה עם וואאִל קֻבטאן מרחיבה עוד קצת את המבט ונותנת הצצה לשכבת היסטוריה עמוקה יותר. מקורה של משפחת קבטאן בתורכיה, באימפריה העות'מנית. וואאל מספר שהמשפחה נשלחה על ידי הסולטן היושב בארמון טופקאפי (כלומר לפני שנת 1853) כשגרירה שלו באזור. שלוחות שונות של המשפחה נשלחו לאותה מטרה לאזורים נוספים של האימפריה.

הבית של משפחת קבטאן עמד עד 1948 על הקרקע שעליה הוקם מועדון הספורט מכבי יפו של אגודת הספורט הבולגרית. וואאל מספר שהמשפחה ירדה מנכסיה כבר עם התחלפות השלטון העות'מני על ידי המנדט הבריטי אך בשנת 1948 נאלצו כולם לברוח. הם התפזרו לכל עבר. במפה מתחילת המאה העשרים ניתן לראות שאותה חלקה) היום השטח הנמצא בין רחובות היינריך היינה, נס לגויים ועזה( נמצאת בבעלות ווקף. השטח ניתן לעמותת הספורט הבולגרית מאחר והשכונה כולה שוכנה על ידי עולים שהגיעו מבולגריה בשנות ה- 50.

פריצת הדרך הגדולה בתעלומת ההיסטוריה של הבתים ברחוב רוזנבלט הגיעה בעקבות מפגש עם איסחאק עבד אלראוף אבו עמארה ובנו השאם אבו עמארה. אבו השאם נולד בשנת 1932 בסכנת דרוויש. ב- 1948 משפחתו הגרעינית התפזרה בין רמלה, עזה והוא עצמו ברח לירדן. כשנגמרה המלחמה, מאחר והיה מתחת לגיל 18 קיבל אישור לאיחוד משפחות. אביו הצליח להחזיר את המשפחה מרמלה ליאפא ואפילו להביא את שני בני דודיו הצעירים מחאן יונס.

הזיכרונות צפים ועולים לאורך השיחה, יאפא של שנות השלושים קורמת עור וגידים. אבו הישאם ניזכר ביום שבו ניתן שמו של רחוב עבד אל ראוף אל ביטאר – מי שהיה אז ראש עיריית יאפא (היום זה חלקו הדרומי של רחוב שבטי ישראל), איך לקחו את כל הילדים לצפות בטקסט חניכת השם וחילקו להם גזוז וממתקים. הוא למד בבית ספר אל-זהרא' בסמוך לבית החולים דג'אני. אבו הישאם מספר שלמשפחתו היו פרדסים בכל האזור. על אחד מהשטחים של המשפחה היו משאבות מים להשקיית הפרדסים. המשאבות שלחו מים במעלה הגבעה גם לשכונת עג'מי. כאשר בנו את חלקה הדרומי של השדרה הפקיעו ממשפחת אבו עמארה ומשפחות נוספות אדמות. תמורת האדמות המופקעות הם קיבלו חלקות אחרות באזור.

אבו השאם מספר לנו על שיח' שעבאן, השיח' שהבית ברוזנבלט 9 יושב על אדמתו. אבו הישאם מספר שהשיח׳ קנה פרדסים עזובים והשקה אותם בין השנים הקשות של המאבק הפלסטיני בבריטים 1936-1939. הוא משחזר את נקודות הציון המוכרות לו סביב רחוב רוזנבלט, מנסה למקם את ביתו של עיסא אבו עמארה חברו, אביו של סעיד אבו עמארה – לימים שגריר פלסטין במוסקבה ובעמאן והיום בכיר ברשות הפלסטינית ברמאללה. ואת הבית של אחיו של עיסא, אברהים אבו עמארה, בני דודיו של אביו. במהלך השיחה אנחנו מבינים יחד שאבו השאם מדבר בעצם על החלקה עליה אנחנו מחפשים מידע. כנראה שהבתים של עיסא ואברהים ישבו על החלקה השלמה שנמצאים עליה היום בתים 10-14 ברחוב רוזנבלט.

אבו השאם ניזכר איך הוא הלך עם סעיד אבו עמארה ברחוב לחפש את הבית שלו, איך איסמעיל חלילי השכן, יצא אליהם לרחוב והגיש להם שתיה. הזמין אותם לביתו. אבו השאם נזכר בעץ התות שהיה בקצה הרחוב. הוא מספר שפעם לפני כמה עשורים הבית של איסא עוד עמד אבל לפני כמה שנים כשבא שוב עם סעיד לחפש את הבית הם כבר לא מצאו אותו.

הבתים לאחר 1948

כל הבתים ברחוב עברו אחרי 1948 לידי האפוטרופוס הכללי והוכרזו כנכסי נפקדים. אף אחד מהתושבים המקוריים של הרחוב כבר אינו גר שם כיום. ברחוב גרות משפחות פלסטיניות ויהודיות, חלקן בעלות הבתים וחלקן חוכרות אותם מעמידר. חלק מהתושבים של הרחוב גרים בו משנות החמישים.

הבית או הבתים שהיו במקור על החלקה הנ"ל נהרסו כמעט לגמרי. במקומם נבנו 4 בתים קטנים בני קומה אחת. כפי שכבר הוזכר למעלה, חלוקת החדרים מעידה שפעם הכל היה שייך לבית אחד גדול, לפחות בבתים 10-14 . חומת האבן בחצר של בית מספר 12 מספרת גם היא סיפור מהעבר: ניכר שהיא נבנתה ממזמן, אולי הייתה תחום החצר הפנימית האופיינית לבניה באזור, בתוכה מבצבץ מפתח. האם הוא שייך לבעלי הבית המקוריים?

====

תחקיר היסטורי: אביטל ברק

בבית ברחוב רוזנבלט הוצגה התערוכה ״תיעוד״ של האמנית סמאח שחאדה במסגרת הפרויקט ״בתים מעבר למקף״ שהתקיים בין ה-12-14.5.2016.