יוזמתם של חברינו מדרום אפריקה אשר התגבשה לאחר קריאת ספרו של מחמוד עיסא על לוביה ואחר צפיה בסרט שצולם על אדמת לוביה, גרמה לי להתרגשות רבה והשפעתה עלי לא תישכח במהירות. היא גרמה להאמין שיש עוד אנשים בעולם הזה שמחזיקים בתחושות הזדהות ותמיכה כלפי קורבנות באשר הם. וודאי כלפי קורבנות שנפגעו בדבר הכי יקר, המולדת. אנו פליטי ועקורי לוביה ממשיכים לחיות עם תחושת צער ועצב על איבוד כפרנו, אך גם מלאי תשוקה ורצון לשיבה אליו ובנייתו מחדש.
אנחנו בקשר, מזה 5 שנים, עם קבוצת "עצרו את הקק"ל- דרום אפריקה" ויש בינינו תיאום. היום אני רוצה להודות להם רבות על עמדתם החיובית כלפינו, ועל גיבוש רעיון ההתנצלות בפני אנשי לוביה. הם רצו לקיים את הטקס הזה בשנה שעברה במהלך תהלוכת השיבה בלוביה, שהייתה תהלוכה אדירה, אבל ראינו לנכון שטקס מרגש זה ראוי שיהיה אירוע בפני עצמו, נפרד, עצמאי, גלוי וברור ושיזכה בהתעניינות והתמקדות הראויות לו, ושיירשם לזכות היוזמים והיוזמות כאירוע תקדימי בו יתנצלו על השימוש שעשתה הקק"ל בכספם על אדמתנו אדמת לוביה.
ובאופן שהם התנגדו בעבר למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה ותמכנו בהם, הנה הם היום תומכים בנו במאבק שלנו נגד ההמשך המגמתי השיטתי של העוולות נגדנו. זהו צעד אמיץ שמצביע על עמדתם האיתנה ועקרונותיהם המוצקים.
אני מבקש גם להודות לזוכרות על החבירה אלינו במהלך חסר תקדים זה ועל שיתוף הפעולה להוצאת טקס ההתנצלות לפועל.
כולי תקווה שאירוע זה יהווה פתח לחיזוק הקשר ולמסע ארוך של שיתופי פעולה.
אני רואה באירוע זה כמהלך תמיכה בזכות השיבה שלנו לכפרנו. וכי דגם דרום אפריקה יכול להוות מצפן לשינוי המציאות לכיוון צדק ושוויון וכי השיבה לא תגרום לזריקת אנשים לרחוב על אף היותם קולוניאלים ומגרשים, בתנאי שיכירו שהם גרים על האדמות שלנו ומשם ניתן למצוא את המשוואה שתאפשר לכולם לחיות בארץ הזאת. יש מקום לכולם. לפני צמיחת הציונות, תושבי הארץ היו בנו דתות שונות, והיו ביניהם יהודים, והיחסים היו טובים בין כולם בעבר, והם יכולים להיות טובים גם בעתיד אם יתבססו על צדק ושוויון מלא.
